חיפוש בתוכן האתר

שיח המשיח - נקודה משיעור בסה"מ תש"ו - כ"א אד"ר ע"ו – כולל תורת חיים, כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"א אד"ר ע"ו – כולל תורת חיים, כפ"ח

שיח המשיח

נקודה משיעור בסה"מ תש"ו

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

צמיחת המשיח – "שיח השדה" ו"עשב השדה"

"וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח כי לא המטיר הוי' אלהים על הארץ ואדם אין לעבד את האדמה".

כתוב בזהר הקדוש, ומובא בחסידות, ש"שיח השדה" ו"עשב השדה" הם משיח בן יוסף ומשיח בן דוד[ב]. כתוב שמשיח הוא מי שמשׂיח, לשון שיח. לכן יש ענין גדול לשוח בשדה, להתפלל בחיק הטבע, כמו יצחק אבינו[ג]. על מה הוא התפלל? על שידוך, ואכן מבואר בחסידות שהשידוך האידיאלי ביותר בתורה הוא השידוך של יצחק ורבקה, שהוא עיקר היחוד של מה ו-בן (סוד עולם התיקון). אז "שיח השדה" היינו תפלת הצדיק על שידוכים טובים שיהיו בעם ישראל.

זה שהמשיח נמצא ב"שיח השדה" פשוט – שיח לשון משיח – אבל איפה המשיח רמוז בחלק השני של הפסוק, "וכל עשב[ד] השדה טרם יצמח"? דווקא במלה "יצמח", כי על משיח כתוב "צמח שמו ומתחתיו יצמח". זה הולך על משיח בן דוד, בו כתוב "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה" – הוא צומח מעל פני הקרקע או מתחת לפני הקרקע, מתוך הטרום-מודע ("חטר מגזע ישי") או העל-מודע ("ונצר משרשיו") של הנפש.

צמיחת המשיח מתוך שיח חברים

כשאומרים היום שיח – מתאים גם לפשט – מתכוונים לאיזו התוועדות של חסידים, רב-שיח. סימן שגם מתוך זה משיח יצמח. פעם הרבי ישב בהתוועדות ואמר שלא נזוז מכאן, לא נקום ונלך מכאן, עד שיבוא מלך המשיח. למה? כי מלך המשיח צומח מתוך השיח של הקדש, "שיח שרפי קדש", דיבוק חברים. כשיש שיח אמתי בין חברים זו גם בחינת תפלה. אפשר לדבר ביחד על כל מיני דברים, כל מיני שטויות של הויות העולם, אפשר לדבר על ביזנס. אבל מה יהודי מתכוון בפנימיות? "עד מתי?! למה משיח עוד לא בא? אנו רוצים משיח עכשיו". בתוך סתם שיח יש תפלה ותחינה לה' שתבוא הגאולה, שיבוא משיח, ולכן מתוך השיח צומח מלך המשיח. יש את התפלה המפורשת לה' ויש את השיח בין יהודים.

לכל חסידות יש נקודות מיוחדות. דברנו לפני כמה ימים שכתוב בתניא שבין מנחה לערבית צריך ללמוד עין יעקב, אגדתא שבה טמונים כל רזי התורה, ולמה דווקא בין מנחה לערבית? בין השמשות, חבור היום והלילה, היום הולך והלילה בא, הזמן הכי מסוגל לגילוי סודות התורה. בקרלין היה מקובל להקפיד שבין מנחה לערבית לא ילמדו שום דבר אלא רק ידברו איש עם רעהו. כל היום כל אחד שקוע בעניניו, בעסקים שלו, ומתי יש הזדמנות להתרועע, פשוט להתחבר ולספר חויות, מה היה לי היום, איזו השגחה פרטית ראיתי? לכן חק בל יעבר שבין מנחה לערבית רק מדברים, רק משוחחים, ולא לומדים שום דבר. כנראה שבשיחה הזו, שיחת הרעים להתרועע, מצמיחים את מלך המשיח – אם השיח הוא מתוך אהבת ישראל אמתית.

והנה, "שיח השדה" הוא תפלת המנחה שתקן יצחק כאשר יצא לשוח בשדה לפנות ערב. נמצא ש"עשב השדה" רומז למה שעושים (איך עובדים את השי"ת) לאחר תפלת המנחה, בין מנחה למעריב. בכל 'חצר' גדל העשב שלו – בליובאוויטש גדל עין יעקב ובקרלין גדל שיחת רעים (שהוא בעצם המשכת השיח, שיחה, לתוך העשב, שיחה פנימית בעשב בר). "אלו ואלו דברי אלהים חיים", והסימן: ליובאוויטש (380) קרלין (390) = 770, "בית משיח".



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] "וכל שיח השדה... וכל עשב השדה" = 1430 = הכל פעמים הוי' וכו', מספר מאד משיחי! שיח עשב = "משה משה" – לא פסיק טעמא בגווייהו", "הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון", רמז לשני משיחים, משיח בן יוסף (בגאולה הראשונה נאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו") ומשיח בן דוד (שהוא משה מלגאו ודוד מלבר). "וכל... השדה" = 370, שע נהורין (עלית משה מסוד חיה לסוד יחידה כנודע), פרץ (מלך המשיח).

[ג] "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים". יש בפסוק נ אותיות, לרמוז לחמשים שערי בינה, אותם השיג יצחק אבינו בצאתו לשוח בשדה לפנות ערב. "ויצא יצחק לשוח בשדה" ר"ת יובל – הוא השיג את סוד היובל, שנת החמשים ושער ה-נ של הבינה (בחינת "אלהי יצחק" כנודע), וכן תקן את יובל "אבי כל תפש כנור ועוגב" – "לשוח בשדה" היינו לשיר ולנגן (לשון גן כנודע) יחד עם "שיח השדה". "לשוח בשדה" ר"ת לב – "איזוהי עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה". הוא נענה בתפלת המנחה, כמו אליהו הנביא (הערך הממוצע של ארבע אותיות יצחק = אליהו [שהוא פינחס = יצחק] שנענה מפי העם בהכרזת "הוי' הוא האלהים הוי' הוא האלהים", יחוד הוי' (למעלה מן הטבע, היה הוה ויהיה כאחד) ואלהים (בגימטריא הטבע), ומה שנאמר פעמיים "הוי' הוא האלהים הוי' הוא האלהים" היינו להמשיך את הוי' להתלבש ולהתיחד עם אלהים ואז להכליל את אלהים בהוי' להיות אחד ממש, "אין עוד מלבדו". והוא עצמו היחוד של יצחק רבקה בגימטריא תפלה (לשון יחוד וחבור) כנודע.

כל הפסוק – "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" = 2730 (1.5 פעמים 1820) = 26, שם הוי' ב"ה, פעמים 105 (משולש 14) = 3 פעמים 5 פעמים 7, סוד ברכת כהנים כנודע. התבה היחידה בפסוק שהיא כפולת הוי' היא יצחק = ח פעמים הוי'. שאר תבות הפסוק = מהיטבאל פעמים הוי' (מהיטבאל = 97, מספר הראשוני ה-26, הוי') – מהיטבאל סוד יחוד מה בן, יחוד יצחק רבקה כמבואר בלקו"ת (כאשר ה-א של מהיטבאל = 1000 אז מהיטבאל = 1096 = 8 פעמים 137 = "[ומהוי'] אשה משכלת". ואז יצחק-רבקה הדר [יצחק ע"ה] מהיטבאל = 1820, סוד פעמים הוי' ["סוד הוי' ליראיו ובריתו להודיעם" – יצחק רבקה מהיטבאל (יצחק-מה רבקה-בן) = ברית]). "ויצא יצחק לשוח בשדה" = 10 פעמים מהיטבאל.

"ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב" – בשיחת יצחק במקום המקדש ("יצחק קראו 'שדה'") – המקום המקודש, שבו מתגלה ש"לית אתר פנוי מיניה" (הגילוי שהצמצום, מכחו של יצחק, אינו כפשוטו) – הוא פנה את חשכת הערב (תוצאת הצמצום הראשון) ובכך פנה מקום (צמצום הצמצום, וד"ל) לגילוי האור הערב מכל ערב, סוד "נעימות עריבות ידידות מתיקות", האור שמתגלה ביחוד חתן וכלה (יחוד יצחק ורבקה).

"וישא עיניו וירא והנה גמלים באים" – גמילות חסד של אביו אברהם, שבכך נבחנה רבקה להיות ראויה להזדווג עם יצחק בן אברהם. "גמלים" = ענג ר"ת עדן נהר גן, "באים" = גן – "באתי לגני אחתי כלה". "עיניו" (לשון עיון והתבוננות) = גמל גמל – "גמלים" לשון רבים ו"מיעוט רבים שנים", גמילות חסד של האיש עם האשה וגמילות חסד של האשה עם האיש. יש בפסוק ה פעלים: ויצא לשוח וישא וירא באים (הר"ת = 50, אותיות הפסוק כנ"ל) = ו"פ "גל עיני".

[ד] עשב = משיח [בן] דוד.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com