בע"ה

כ"ח שבט ע"ו – כפ"ח

בריתות אברהם-אבא שי' וישראל-זירא שי' הרמן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. יום הברית השבתי

נפתח בכמה רמזים יפים לגבי השמות של הילדים: אברהם-אבא וישראל-זירא שיחיו, שיהיו חסידים יראי שמים ולמדנים, חילים נאמנים בצבאות ה'.

יום הברית – שבת או יום ראשון

לגבי יום הברית: הילדים נולדו בשבת בניתוח. יש מחלוקת בחז"ל אם מלים בשבת או לא. כדי להחמיר אנחנו לא מלים בשבת, אבל יש דעה שכן מלים. אומרים זאת כדי להדגיש שיש כאן שתי בחינות – שגם שייך לשבת, גם הלידה וגם יום הברית, ויש בחינה שלמעשה לא מלים בשבת אלא מלים ביום ראשון.

קודם נדייק את הימים – מתחלת השנה ובקריאת התורה – כמו שאנחנו אוהבים. אם הברית היתה אתמול, בשבת, היא היתה בשבת פרשת משפטים. היום כבר הגענו לראשון של פרשת תרומה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". בהשגחה פרטית ה' רצה דווקא שהבריתות האלה יהיו ביום של "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".

היום ה-147 בשנה – חזקה שבתית

מתחלת השנה היום, יום ראשון, הוא היום ה-147. הסימן הוא חיי יעקב אבינו – כבר סגולה לאריכות ימים ושנים טובות. ידוע שהרמז של 147, "חיי יעקב", הוא "טוב עין" – הוא חי 130 (עין) שנה עד שירד למצרים ועוד 17 (טוב) שנים במצרים, שאף שהיו במצרים הן היו השנים הכי טובות שלו, באחדות עם כל המשפחה, עם בן משנה למלך שדואג קודם לכל למלא את צרכי משפחתו – "משם רֹעה אבן [אב ובנים] ישראל" – שגם מוחל לגמרי על כל מה שהיה איתו ויש אהבה ואחוה בין האחים. אז רמז החיים שלו הוא "טוב עין" – טוב שנים במצרים ו-עין שנים לפני שירד למצרים. "טוב עין הוא יבֹרך", הוא יברֵך. שיהיו לילדים את כל הברכות וימשיכו לעם ישראל את כל הברכות, לכל העולם.

נאמר עוד משהו לגבי היום בשנה, 147 – זהו יום שכולו אומר 7, שלש פעמים 7 ברבוע, 'חזקה' של 7 ברבוע. 7 הוא שבת, כפי שאמרנו שהלידה היתה בשבת וגם הברית היתה צריכה להיות בשבת לפי דעה אחת. כדי שיהיה עוד יותר 'שבת' ("יום השביעי") ההשגחה העליונה והפסיקה קבעו שהבריתות תהיינה ביום הזה, יום ה'חזקה' של 7 ברבוע מראש השנה. זה לגבי היום בשנה.

היום התורני ה-127 – מספר שבת השביעי

היום בתורה – מספר העליות מתחלת "בראשית" עד היום – עד סוף משפטים, הפרשה ה-חי, יש 126 עליות, אז עם היום זו העליה ה-127. מה הסימן? כמו ש-147 הם חיי יעקב אבינו, 127 הם חיי שרה אמנו – סכום החיים הראשון של יהודי שחייו צוינו בתורתנו הקדושה. כתוב בזהר שזו שלמות, שיעור קומה שלם (חיים שלמים) – 100 הוא כתר, 20 מוחין חו"ב ו-7 המדות. בכל שנה "ראשון" של פרשת תרומה הוא העליה ה-127.

127 לא מתחלק ב-7, אבל יש בו משהו יותר מובהק של 7. 127 – שני חיי שרה, וגם המדינות של אחשורוש, פתיחת מגלת אסתר, אנחנו תיכף נכנסים לאדר (ו"משנכנס אדר מרבים בשמחה" ו"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – "ששון זו מילה"), וכדרשת רבי עקיבא על הפסוק הראשון של מגלת אסתר "ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המֹלך מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה" לעורר את הצבור: "מה ראתה אסתר למלוך על מאה עשרים ושבע מדינות? תבוא אסתר בתה של שרה שחיתה מאה עשרים ושבע שנה ותמלוך על מאה עשרים ושבע מדינות" (אצלו זה עורר, כנראה שלנו אין את הכח של רבי עקיבא) – הוא 'מספר השבת' השביעי (מתחיל מ-1, ואז שש סביב 1 וכו'). זה רמז מובהק של שבת.

כשהתבשרנו את הבשורה הטובה שנולדו תאומים בשבת, התגובה של כמה אנשים שיושבים פה היתה ש"כל מעשה שבת כפולים". הרבי מצטט זאת ואנחנו אוהבים להסביר. אם כן, הלידה והבריתות הן שבת באופן מובהק. אף שהיום יום ראשון, מבחינת השנה זו חזקה של 7 ברבוע וגם מבחינת היום בתורה זהו מספר השבת השביעי, מספר שבת הכי שבתי שיכול להיות (כאשר סכום שבעת מספרי השבת הראשונים עד 127: 1 7 19 37 61 91 127 = 343 = 7 בחזקת 3, "גשם נדבות תניף אלהים", "כצאת השמש בגברתו"-"שבעתים כאור שבעת הימים"). עד כאן רמז לגבי היום.

גלעד מוסיף משהו חשוב, ש-127 הוא סכום 7 החזקות הראשונות של 2. תמיד סכום החזקות של 2 הוא אחד פחות מהחזקה הבאה. חזקות 2 מתחילות מ-1, 2 בחזקת 0, ועד השביעית (1 2 4 8 16 32 64) שוה 127 (סכום הרבועים של 7 מספרים אלה הוא גם כפולה של 127, וממילא גם סכום המשולשים, ודוק). תמיד כשיש כזה מספר, אם הוא ראשוני, המשולש שלו הוא משוכלל (שוה לסכום כל המחלקים שלו)  – אחד הפלאים של "עיניך ברכות בחשבון".

ב. שמות הילדים

אבא-זירא – מוחין של ארץ ישראל

לגבי השמות: השם הראשון הוא אברהם-אבא. השם הראשון שלו הוא שם ידוע, היהודי הראשון, השם הראשון, המקורי, בעם ישראל. השם הראשון של הילד השני, ישראל, הוא גם השם הכי כללי בעם ישראל. גם שם של יעקב, שהזכרנו כעת, וודאי גם רומז לרבי ישראל בעש"ט מייסד החסידות. מה שמיוחד כאן הוא השם השני של כל ילד, אבא וזירא (אבא זירא ר"ת אז – "אז ישיר", הם ודאי ישירו מאד יפה יחד). אבא מילא, יש הרבה ילדים בשם הזה, אבל זירא הוא שם נדיר יותר.

רבי אבא בחז"ל, לפי בעל סדר הדורות, הוא רבי אבא בר ממל (כך הוא סובר, הגם שאין הדבר מוכרע), שבהשגחה פרטית היה לנו שיעור עליו לגבי כמה ימים[ב] – בין הלידה לברית – לגבי המדרש של "אהיה אשר אהיה". הוא בעל הדעה הראשונה, "לפי מעשי אני נקרא", שאמרנו שהמיקום של דעתו הוא חכמה לפי שמו – אבא הוא מוחין דאבא. הווארט שלו שיהודי הוא בעצם היולי (היולי = אין), פושט צורה ולובש צורה, ולכן יכול להקרא באיזה שם שרוצה לפי פעולתו במציאות. צריך להתחיל מאד גמיש, "מייא דניידי ואזלי", אבל אף על פי כן כשרוצה לפעול משהו הוא מתלבש בשם מתאים ופועל בנחרצות. אם רוצה לעשות דין – מתלבש בשם אלקים, אם רוצה להלחם ברשעים – מתלבש בשם צבאות, אם רוצה להאריך אף מתלבש בשם א-ל ש-די, ואם רוצה לרחם על הבריות – העיקר אצלו – מתלבש בשם הוי'. זו דעת רבי אבא.

מה הקשר בין רבי אבא לרבי זירא? גלעד ציין ששניהם היו תלמידי רב יהודה בבבל ונגד רצון רבם עלו לארץ ישראל. זה שאבא עולה לארץ ישראל – בגלל מה שאמרנו כרגע, שהוא מוחין דאבא. הוא מתחבר יפה לאברהם, כי הוא אבינו הראשון, וגם שמו, אברהם, מתחיל באותיות אב (וכך ה' בעצמו מפרש את שמו אברהם – "אב המון גוים"). "אלהי אברהם" היינו חכמה, מוחין דאבא. מוחין דאבא מאירים בארץ ישראל (בסוד "אוירא דארץ ישראל מחכים"), ומי שהוא אבא ראוי שיהיה בארץ ישראל. בבבל אפשר להיות אמא (מוחין דאמא), לא אבא. אברהם אבינו גם עלה לארץ ישראל, כי הקב"ה אמר לו. גם הוא היה בבבל וה' אמר לו "לך לך... אל הארץ אשר אראך". כל הענין של אברהם אבינו הוא לעלות מבבל, מחו"ל, לארץ ישראל.

זירא הוא קיצור של זעירא, קטן, מי שמקטין את עצמו – ענו, כמו משה רבינו, "והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה". מאיפה זה בא לו? ממוחין דאבא, שהם בטול. מוחין דאמא הם התפשטות, בחינת יש – יש של קדושה. אומרים בדרך מליצה שמי ששייך למוחין דאמא משמין, מרוב תענוג שמתגלה במוחין דאמא ("התגלות עתיקא באמא"). מי שהוא מוחין דאבא הוא רזה. טוב להיות רזה וגם טוב להיות שמן – זה מוחין דאבא וזה מוחין דאמא. אמרנו שזעירא הוא קטן. עיקר האותיות שלו הן זר, אותיות רז הפוך, תיכף נגיע לזה. גם הוא שייך למוחין דאבא, מצד הבטול שלו, התכונה הפנימית של החכמה. כנראה שר' זירא הוא בתכלית הבטול (כמודגש בכך שצם מאה תעניות לשכוח תלמוד בבלי כו'), ולכן גם חייב לעלות לארץ ישראל.

כתוב כנראה על שניהם שעלו מבבל וחזרו לשם וחזרו לארץ – כדעת רבי אבא ש"לפי מעשי", הם גמישים, גם פה וגם שם, "רצוא ושוב". גם ישראל הוא מוחין דאבא, לי-ראש, ומי שנקרא ישראל גם ראוי להיות בארץ ישראל (כמו שמורנו הבעל שם טוב עשה השדתלות רבה להגיע לארץ ישראל). בפסח אוכלים מצות, מיכלא דמהימנותא, וכתוב שאמונה היא קטנות דאבא. אפשר לומר שזעירא הוא בחינת קטנות דאבא, שכתוב שיש בה מעלה אפילו לגבי גדלות אבא. דווקא שם, בקטנות אבא, יש הארה של האמונה הפשוטה של היהודי – האמונה באה מפנימיות רדל"א, מה ש"פנימיות אבא פנימיות עתיק" מאיר דווקא בקטנות אבא, במצה שאוכלים בפסח.

רמזי השמות

כעת נעשה את הגימטריאות של השמות: על אברהם כתוב "והיה ברכה", מקור כל הברכות. ה' ברא את העולם ב-ב רבתי, לשון ברכה, בחינת אברהם שהוא מקור הברכה (אברהם הוא "האדם הגדול בענקים", בחינת ב רבתי דווקא). כשמחברים את השם אברהם ל-אבא יוצא "יברכך" – המלה הראשונה של ברכת כהנים, שכוללת את כל ברכת כהנים. גם כפולת 7 (יברכך = 7 פעמים 6 ברבוע). רק אברהם עולה רמח, כמנין אברי האדם, וכשמוסיפים דווקא אבא – מוחין דאבא – מקבלים רנב, מספר אברי הנקבה, בסוד "הוי' בחכמה [אבא] יסד ארץ [ברתא]". אם כן, יש צירוף מאד יפה באברהם-אבא, ה-רמח של האיש וה-רנב של האשה, שזה עולה "יברכך" – "יברכך הוי' וישמרך". חז"ל דורשים ש"'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות". בשם הזה יש גם את הבנים וגם את הבנות, הרבה בנים והרבה בנות – רמח ו-רנב.

ישראל-זירא עולה 759. אם היינו מוסיפים את ה-ע – זעירא עולה רפח (ללמד שיש בכחו לברר רפח נצו"ק, דווקא מכח הקטנות והשפלות שלו). בלי ה-ע עולה ריח, החוש של מלך המשיח. 759, ישראל-זירא, עולה ג"פ אברהם-אבא ע"ה. הכולל הוא כדי לעשות מ-רנב משולש של 22 (סוד "מוצא פי הוי'" כנודע). יש אפילו דעה שלאשה יש רנג איברים. יש הרבה דעות לגבי מספר האברים של האשה. שלש פעמים משולש 22 עולה ישראל-זירא.

מה ההפרש בין שני השמות? הם נולדו יחד ויהיו חברים טובים. תאומים זהים מרגישים אחד את השני בטלפתיה גמורה, ידוע גם בתורה וגם בעולם בכלל, ומרגישים זה את זה ממרחק, מה שקורה לאחד מורגש לשני. מה שיצא כאן הוא מהשיעורים של שזירה קוואנטית – שאחד מרגיש את השני ממרחק בלי שיש מעבר. זה היום ה'שפיץ' של המדע, וזו תופעה של תאומים – במיוחד תאומים זהים. כנראה אהבת את השיעורים האלה... שוב, זו בחינת משיח, שכולנו יחד לגמרי. המספר שמייחד אותם הוא ההפרש בין השמות – השזירה היא מכח ההפרש. אחד שוה 759 ואחד שוה 252 – ההפרש הוא 507. קודם היתה לנו 'חזקה' של 7 ברבוע, והמספר הזה הוא 'חזקה' של 13 ברבוע – 13 הוא בן הזוג של 7. החבור בין התאומים הוא שלש פעמים אחד, אהבה, ברבוע – הוא השזירה הקוואנטית של התאומים. זה עוד רמז יפה.

ג. הפסוקים המייחדים את השמות

כעת נגיע לעיקר: יש הרבה גימטריאות לכל אחד מהמספרים האלה, ואין כאן המקום להאריך בהם. לכן נדבר רק על שני פסוקים שכל אחד מחבר את שני השמות יחד – פסוקים שיש בהם רמז גם לשם הזה וגם לשם הזה. כנראה שאותם פסוקים הם המקור לשמות האלה.

"לב טהור ברא לי אלהים וגו'"

אם אשאל מישהו, כדרכנו, מה הפסוק הכי חשוב של בקשה לקב"ה מתוך ספר תהלים. אם הייתי אומר לך לבחור מכל ספר תהלים, מכל התנ"ך, את הפסוק העיקרי שהאדם צריך לבקש מה' לגבי עצמו – הפסוק הכי חשוב, הפסוק הכי מרגש, כמו שאנחנו אוהבים לומר. הרמז העיקרי הוא שכתוב בכתבי האריז"ל שמכוונים אותו במקוה. פסוק בפרק נא, פרק התשובה. אדמו"ר האמצעי כותב שכל בעל תשובה צריך לומר פרק זה בכל יום, אפילו פעמיים ביום – ערב ובקר, כמו שמע ישראל – את פרק התשובה בתהלים. פסוק אחד מתוך פרק זה אנחנו אומרים שלש פעמים ביום, לפני כל שמו"ע (כ"תפלה אריכתא") – "א-דני שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך".

אבל הפסוק שהתכוונו הוא "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי" (בפסוק זה יש ט מלים ו-לב אותיות, כמנין המלה הראשונה של הפסוק, "לב" [אחרי "לב" בא ה-ט של "טהור", סימן המלים בפסוק], והסימן – ט פעמים לב = רפח = זעירא כנ"ל). למה מכוונים את הפסוק הזה במקוה? כי ר"ת "לב טהור ברא" (שוב רמז ל-ט פעמים לב) הם טבל, בטל, כידוע בחסידות שטבילה אותיות הביטל. כשטובלים במקוה אדם חוזר לעיבור (= רפח, זעירא), ברחם האם – מי המקוה הם מי שפיר – ומתפללים שמתוך המים האלה הטובל יוולד חדש, עם לב טהור ורוח נכון.

מה הרמזים? "לב טהור" שוה אברהם-אבא. לא רק ש"לב טהור" עולה רנב, אלא שהפסוק מתחלק לשני חלקים – "לב טהור ברא לי אלהים, ורוח נכון חדש בקרבי". המלה הראשונה של החלק הראשון היא "לב" והמלה הראשונה של החלק השני היא "ורוח", והנה "ורוח" שוה "טהור". כלומר, לב-ורוח, שתי ההתחלות ("לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי"), שוה אברהם-אבא. אם כן, מצאנו כאן פעמיים אברהם-אבא, במקומות הכי בולטים בפסוק – "לב טהור", "לב... ורוח". הרוח היא בלב – הנפש בכבד, הרוח בלב, הנשמה במח. צריך קודם "לב טהור" ובתוכו "ורוח נכון חדש בקרבי". איפה נמצא בפסוק ישראל-זירא? כשעושים את החבור של הר"ת והס"ת של כל הפסוק – "לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי". אם כן, שני הילדים האלה רמוזים בפסוק הזה, הפסוק שמכוונים אותו בטבילה, כשמתבטלים ורוצים להוולד מחדש. כמו שאמרנו, אם צריך לבחור פסוק אחד לומר-להתחנן לה' – אולי זה הפסוק הזה. שם, בצורה הכי מובהקת, נמצאים שני הילדים. זה דבר חשוב ביותר.

"ארחי ורבעי זרית וגו'"

יש עוד פסוק שיש בו רמז לשני הילדים. גם בתהלים, ובשהגחה פרטית חכינו להיום – כ"ח בחדש – כדי שיהיה בתהלים של היום לפי החלוקה לימי החדש. הפרק שחותם את התהלים של היום הוא פרק קלט, שכולו מדבר על בריאת האדם. האבן עזרא בפירושו על תהלים אומר שהוא הפרק הכי עמוק בכל תהלים ואולי בכל התנ"ך. מאד מתפעל, התפעלות גדולה – כפי שאנחנו מזכירים הרבה פעמים – מהפרק הזה בתהלים. בפסוק ג כתוב שם "ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה". זה פסוק בחת"ת של היום. "ארחי" זה שאני הולך בעולם, "רבעי" היינו שאני יושב ושוכב.  מה פירוש "זרית"? רש"י כותב שני פירושים. קודם כל, לעניננו, זרית רומז לרבי זירא. הוא לשון קטן, אבל ברגע שמוציאים את ה-ע הוא לא רק לשון קטן – הוא בהחלט גם מלשון "זרית", מלה שמופיעה רק פעם אחת בתנ"ך.

נתבונן בשתי המלים הראשונות של הפסוק (לפני "זרית"): "ארחי" הוא א-ריח, זירא עם הכולל (כמנין שמה השני של האמא – רוזה, רז וה, סוד זר פרחים, פרח = זעירא כנ"ל). מה לגבי "ורבעי"? הוא אותיות ויעבר (עיבור כנ"ל), בגימטריא רפח (פרח), בגימטריא זעירא. "ארחי ורבעי" שוה 507, ההפרש בין שני השמות אברהם-אבא וישראל-זירא! אחר כך בא "זרית", לשון זירא.

שני פירושי "זרית"

רש"י כותב שני פירושים: הפירוש הראשון ש"זרית" – גם השגחה מופלאה ביותר – היא לשון מלה שמופיעה בתורה בפעם הראשונה דווקא בחת"ת של היום, לשון "זר זהב סביב". מה פירוש "ארחי ורבעי זרית" בפירוש הראשון? שאתה מסובב – כולל, רואה, סוגר למעליותא, עושה זר זהב סביב – לכל אורחותי ולכל מה שאני יושב ושוכב. אתה תמיד נמצא אתי מסביב, כמו זר. פירוש מופלא.

אם כבר הזכרנו שבהשגחה פרטית הברית היום, יום ראשון של פרשת תרומה, צריכים "לחיות עם הזמן". קודם כל, יש דבר פשוט מאד שחשבנו בברית. כתוב שכאשר עושים את הברית, מילה ופריעה, יש גילוי העטרה ואז יש גילוי יג מדות הרחמים, לכן יש שנוהגים לומר זאת בזמן גילוי העטרה. אחד הרמזים הכי חשובים בתורה ל-יג הוא בחת"ת של היום, ב"ראשון" של פרשת תרומה, בו מנויים יג רכיבים של המשכן (לפי רש"י). כלומר, על העטרה יש התגלות – לפי החת"ת – של כל המרכיבים שאנחנו, בני ישראל, הבאנו מנדבת לבנו הטהור ("לב טהור ברא לי אלהים"), כדי לעשות משכן – שתתמלא תאות לבו של ה' לדירה בתחתונים, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". זו כבר כוונה חשובה. יג הדברים מתחילים מזהב ("הכל הולך אחר הפתיחה"), ובהמשך בצווי ארון הקדש כתוב "ועשית עליו זר זהב סביב". יש עוד שני זרים במשכן – על השלחן ועל מזבח הקטרת – אבל הזר הראשון והמקורי בפרשתנו, פרשת תרומה, הוא זר הארון. הזר של הארון הוא כתר תורה.

הכל קשור כאן לזירא, השם האחרון של התאומים. זירא ע"ה ("ארחי"), זעירא ("ורבעי"), הפרש השמות ("ארחי ורבעי"), "זרית" לשון זירא. הפירוש הראשון הוא לשון "זר זהב סביב", כתר תורה. ששני הילדים יזכו לכתר תורה, שכולל גם את שני הכתרים האחרים, ומתוך שלשתם מגיעים ל"כתר שם טוב" שעולה על גביהן.

אחר כך רש"י אומר שיש פירוש של חז"ל, ש"זרית" לשון "זורה לגורן", לשון בירור. מה הבירור? דורשים "ארחי ורבעי" על תשמיש, וה' מברר את הטפה. תשמיש עם ישראל הוא על דרך "מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע [בחינת 'ורבעי'] ישראל" – כך רש"י מפרש גם בפשש"מ בחומש – וה' מברר את הטפה ממנה יולד הצדיק. זה "ארחי ורבעי זרית", לשון זריה-בירור (היינו בירור רפח, זעירא, הטפה הזעירה, ובסוד "מאן דאיהו זעיר [הטפה הזרעית, 'זרית' עם ע ע"ד זירא-זעירא] איהו רב [ב-רמח – ורנב אברים]").

היות שיש פה שני פירושים הם ודאי קשורים אחד לשני, כמו שהרבי תמיד מסביר – בירור הטפה ממנה נולד הצדיק בא מהזר, מהכתר, "פנימיות אבא פנימיות עתיק" כפי שאמרנו קודם בסוד זעירא, האמונה הפשוטה שבמוחין דאבא. זה הפסוק "ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה" (הערך הממוצע של שני חלקי הפסוק = כתר שם טוב). מה פירוש "הסכנתה"? לשון למדת או הרגלת. רש"י אומר לשון לימוד והרד"ק כותב לשון הרגל, ובעצם לומדים מאותו לשון – "ההסכן הסכנתי לעשות לך כה". אם כן, גם זהו פרק מיוחד לשני התאומים, שכדאי שההורים ילמדו ויתרגלו – "הסכנתה" לשון הרגל. "ועשית עליו", על כל אחד מהילדים, "זר זהב סביב" – צריך לעשו כתר על כל אחד מהילדים, כל אחד על הראש שלו.

ועוד רמז לסיום: נחבר את ההורים עם התאומים יחד: גלעד דוד אליטל רוזה אברהם אבא ישראל זירא = 1430 = הכל פעמים הוי' וכו'!

עד כאן הרמזים, שיהיה מזל טוב מזל טוב (כפול ומכופל – "על אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת למקום עלינו"), לחיים לחיים.

אני משאיר אתכם להמשיך להתוועד.