להסתכל על העולם בשתי עינים - ב' ניסן ע"ה – כפ"ח הדפסה

בע"ה

ב' ניסן ע"ה – כפ"ח

להסתכל על העולם בשתי עינים

כינוס ומסיבת חומש לבנות בית ספר יעלת חן

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. שני הסברים של הרבי הרש"ב למה נברא האדם בשתי עינים

חבור הילולת הרבי הרש"ב לנשיאות הרבי הריי"צ – סיפור של חינוך

שלום לכולם. אתמול היה ראש חדש ניסן, חדש הגאולה, והיום ב' ניסן – יום ההילולא של הרבי הרש"ב, האבא של הרבי הריי"צ, שהוא חמיו של הרבי. הרבי הרש"ב הוא הרבי החמישי של חב"ד והדור השביעי מהבעל שם טוב. נתחיל עם סיפור עליו.

כשחוגגים בין חסידים את יום ההסתלקות של רבי חוגגים גם את ההילולא של הצדיק, שבאותו יום הוא הסתלק (ובאותו יום מתגלים כל האורות העליונים שהוא המשיך במשך ימי חייו) וגם באותו יום ממש התחילה הנשיאות של הממשיך שלו – וזו גם חגיגה באותו יום, הדברים חופפים. אם כן, זה יום גם של הרבי הרש"ב וגם של הרבי הריי"צ, שהתחיל את הנשיאות ביום הזה בדיוק לפני 95 שנים – אז צריכים סיפור שמקשר ביניהם. רצוי שיהיה סיפור שנלמד ממנו יסוד של חינוך, היות שאנחנו כאן תלמידים ותלמידות בבית ספר צריכים ללמוד איזה מסר איך לחנך את ילדי ישראל. יש כמה וכמה סיפורים מאד יפים של חינוך בין הרבי הרש"ב לבן שלו, שהיה בן יחיד, הרבי הריי"צ.

להסתכל על יהודי וחומש בעין ימין ועל סוכריה וצעצוע בעין שמאל

הרבי הקודם מספר בשיחות שלו את הסיפור. הוא קודם אומר שאנשים מעירים לי ושואלים אותי – למה אני אוהב את כל היהודים, בלי להבחין ביניהם, מי יותר צדיק ומי פחות צדיק. יש חרדים, קנאים, שמעירים לי שלא צריכים לאהוב אהבה שחובקת את כולם בלי הבחן. הוא מספר שקבל את המדה הזו כאשר היה בן 4. מה היה? כשהוא היה בן 4 אביו, הרבי הרש"ב, היה בן 23 סה"כ – שנה אחת לאחר שאביו, הרבי מהר"ש, הסתלק מהעולם. החסידים רצו שהוא יקבל את הנשיאות מיד – בכח הוא כבר היה רבי, אבל בפועל הוא עוד לא קבל את הנשיאות. האבא כאן הוא עדיין אברך צעיר, והרבי הקודם ילד בן 4 סך הכל.

הוא סיפר שפעם שאל את אביו למה ה' ברא את האדם עם שתי עינים? יש פה אחד, רואים רק אף אחד, ולמה יש שתי עינים? אבא שלי ענה, מספר הרבי, בשאלה – למדת את אותיות האלף-בית? כן. יודע שיש שׁ וגם שׂ? כן. מה ההבדל ביניהן? הרבי הריי"צ, ילד בן 4, ענה שב-שׁ הנקודה מצד ימין וב-שׂ הנקודה בצד שמאל. הרבי הרש"ב אמר לו שמכאן אפשר ללמוד שיש דברים בעולם שצריכים להסתכל עליהם בעין ימין, כמו שׁ, כלומר לקרב אותם ולאהוב אותם מאד, ויש דברים שצריכים להסתכל עליהם בעין שמאל, לא כל כך לקרב, ואפילו לחשוד, האם זה טוב או לא.

הרבי רש"ב אמר לבנו שיש מה שצריכים להסתכל עליו בעין ימין ומה שצריכים להסתכל עליו בעין שמאל, כמו שׁ ו-שׂ, ולכן ה' ברא את האדם עם שתי עינים. הוא ילד קטן, בלי דוגמה לא יבין את הכוונה, אז אביו הסביר – על סידור ועל יהודי צריכים להסתכל בעין ימין ועל סוכריה וצעצוע צריכים להסתכל בעין שמאל. הרבי הריי"צ אומר שמאותו רגע, בגיל 4, קבלתי על עצמי שעל כל יהודי – מי שלא יהיה ואיך שלא יהיה – צריכים להסתכל בעין יפה. זו המדה הכי עיקרית שקבלתי מאבא שלי כשהייתי ילד.

זה סיפור מאד יפה, שאפשר ללמוד ממנו הרבה דברים.

להסתכל על הזולת בעין ימין ועל עצמי בעין שמאל

מענין שיש עוד פתגם, שאומרים בשם הרבי הרש"ב – בעל ההילולא של היום – שדומה, אבל לא זהה, אם מתבוננים היטב. הפתגם הזה הוא מעצמו, בלי סיפור שלם של שאלה ותשובה:

פעם אחת הרבי הרש"ב אמר שיש לאדם שתי עינים כדי שבעין ימין יסתכל על המעלות של הזולת ובעין שמאל יסתכל על החסרונות של עצמו. אלה שני דברים שונים, שני הסברים שונים של אותו רבי למה יש לנו שתי עינים.

הפתגם המפורסם הוא שעין ימין היא כדי לראות איך לכל אחד יש מעלות, ולהמשך אליו ולהתקרב ולאהוב אותו בגללן. כתוב בספר התניא ש"כל אחד מתוקן מחברו" – מכל אחד ואחד אני יכול ללמוד משהו שאין בי, מדה טובה שאין בי, ולקבל אותה ממנו. לא רק שהוא יותר מתוקן ממני, אלא שאני מתתקן – נעשה מתוקן – ממנו, כשאני מסתכל עליו בעין ימין, רואה את המעלה שלו, ומנסה לאמץ אותה לעצמי.

לפי אותו פתגם עין שמאל היא כדי שכל הזמן אעביר בקורת על עצמי – שאף פעם לא אהיה מבסוט מעצמי. זה גם כלל גדול שהרבי לימד אותנו – שצריכים לעבוד את ה' בשמחה, לשמוח בדברים הטובים שה' זיכה אותי מהשמים. אבל האם אני עצמי מושלם? לא, אני מאד חסר ולא מושלם. כדי לדעת זאת צריכים יכולת התבוננות, עין לראות שאיני שלם אלא חסר. הראיה שאני חסר היא הנותנת לי את הרצון וכח המניע תמיד להשתפר, להיות יותר טוב. אם כן, מה שעושה לי טוב – הכי טוב בשבילי – הוא לראות בעין שמאל איך שעדיין אני חסר, ושאני כל הזמן צריך להשתפר, לעבוד על עצמי להיות יותר ויותר טוב. אבל עין ימין היא כדי לראות את הנקודה הטובה בכל אחד ואחד.

להסתכל על סידור ועל יהודי בעין ימין – קירוב ואהבה עצמיים

הפתגם על מעלות הזולת וחסרונות עצמי מפורסם יותר, אבל החידוש הוא הסיפור שכעת ספרנו בין הרבי הרש"ב והרבי הקודם כשהיה בן 4. הצורך להסתכל על סידור ועל יהודי בעין ימין, כמו ה-שׁ הימנית, נועד לחפש את המעלה שיש בסידור או ביהודי? לא. המבט בעין ימין הוא לא כדי לחפש את המעלה, אלא כדי לאהוב אותו בהיותו יהודי – ללא כל תנאי.

דבר שאינו מותנה נקרא משהו עצמי – הוא ממש משקף את העצם שלי. כשאני מסתכל יפה על הסידור תפלה או על החומש הזה, כל כך פשוט אצלי שהסידור והחומש הם אלקות, הם ה', וה' הוא כולו טוב – כך שאיני צריך לחפש שם משהו מיוחד שהוא טוב. אני אוהב אותם בעצם. כך הוא חנך את הבן שלו בגיל 4 – שיש דברים שצריכים להסתכל בעין ימין, הכוונה לאהוב ולקרב אותם בעצם. לכן הרבי הריי"צ אמר שקבלתי מכך שכעת, כשאני גדול, כל היהודים צדיקים וקדושים – אפילו בלי לחפש מעלות. יש ענין לחפש מעלות, אבל אני מקרב ואוהב את כולם כי הם יהודים – הוא יהודי, זה סידור וחומש.

להסתכל על סוכריה וצעצוע בעין שמאל – להכיר שאיני קשור אליהם (בעצם)

מה לגבי עין שמאל? לפי הפתגם המפורסם, כמו שמחפשים את מעלות השני אני מחפש דווקא את חסרונות עצמי – מתבונן פנימה. עין ימין היא הסתכלות החוצה ועין שמאל היא הסתכלות פנימה. אני מסתכל פנימה כדי לגלות חסרונות שיש לי ולתקן אותם – כל הזמן להיות יותר טוב. מה לגבי הסיפור של גיל 4? כמו שיש דברים שאני קשור אליהם בעצם ואוהב אותם בלי תנאי, ככה יש דברים בעולם שבעצם אני לא קשור אליהם – היחס שלי כלפיהם הוא או שכן או שלא.

לסוכריה ולצעצוע אני לא צריך להיות קשור בעצם. יש מאמר חז"ל שמי שאינו בן תורה, שאינו צדיק, "אסור לאכול בשר". האבא של הרבי הרש"ב, הרבי המהר"ש, הסביר את הכוונה. הרי לא אסור לו – מותר לאכול בשר – רק הכוונה של "אסור" היא מלשון "קשור". מי שלא מקיים את פתגם הרבי הרש"ב אסור-קשור לאכילת בשר, הוא מרגיש כאלו הוא חייב לאכול בשר, לא יכול להתקיים בלי זה. יש ילד שבלי סוכריה או צעצוע הוא נורא מסכן, לא יכול להתקיים בלעדיו. על כך הוא אומר שעל סוכריה וצעצוע צריך להסתכל בעין שמאל – אני יכול לחיות טוב-טוב בלעדיך, לא צריך אותך. אם יש – יש, אם אין – אין. זו הכוונה של הסתכלות בעין שמאל.

יש דברים שצריכים להסתכל עליהם בעין ימין – שאיני יכול לחיות בלעדיך. כתוב שיש "אהבה שאינה תלויה בדבר" – אהבת דוד ויהונתן. מסבירים בחסידות שהכוונה שהאהבה לא תלויה בשום דבר פרטי – שאז "בטל דבר בטלה אהבה", כמו שכתוב בפרקי אבות – אלא שזו אהבה עצמית, שלא מותנית בשום דבר ולא יכולה להתבטל לעולם. שוב, יש אהבה לא-מותנית, לסידור וליהודי, ויש עין שמאל ששומרת מרחק – שאיני קשור לסוכריה ואיני קשור לצעצוע. אולי הם טובים במקרים מסוימים, אולי אפשר לקרב איתם מישהו, אולי יכולים להיות שימושיים במקרה מסוים – אבל איני קשור אליהם בעצם.

[מכאן נלמד גם לפתגם השני, לפיו עין שמאל נועדה כדי שהאדם יראה את חסרונות עצמו: כפי שלסוכריה ולצעצוע לא צריכים להיות קשור, גם כאשר אני מסתכל על החסרונות שלי כדי להיות אובייקטיבי (לא להגזים ולא להפחית, כמו שכתוב בלוח "היום יום") צריך להיות לא קשור לעצמי. לזולת צריך להיות קשור בעצם, להקדים אותו אלי, אבל לעצמי צריך להיות לא-קשור.]

אם כן, יש כאן שני פתגמים למה יש שתי עינים, ומכל אחד מהם אפשר ללמוד משהו מסוים.

ב. ש ימנית ו-ש שמאלית (וסוד שבט יששכר)

נשיא יששכר – ש נהגית ו-ש שותקת

בטח כולם התפללו הבקר מתוך הסידור האהוב. אחרי התפלה בימי חדש ניסן הראשונים אומרים את הנשיא. מי הנשיא היום? אתמול היה נשיא יהודה, הראשון, שנקרא נחשון (היחיד בין הנשיאים שיש בשמו אותיות נש של נשיא – וי"ל שמשום כך אין צורך שהמלה "נשיא" יופיע בפירוש בפרשיתו – רק שאצלו ה-ש היא ימנית ובנשיא היא שמאלית. נחשון הוא נשיא עם חן, ועל כן הוא דווקא ראוי למלוך). מי היום? [נתנאל בן צוער]. נשיא של איזה שבט? [יששכר]. נכון, היום שבט יששכר. כלומר, הרבי הרש"ב – וגם הרבי הקודם, שקבל היום את הנשיאות – קשור לשבט יששכר. שבט יששכר הם שנתנו את העצה לכל הנשיאים להביא את הקרבנות לחנוכת המשכן. יש לו חכמה מיוחדת, שהוא נותן את העצה הטובה, הנכונה, איך לעבוד את ה'.

מה מיוחד בשם השבט הזה? תופעה מאד מיוחדת, שיש רק מלה אחת כזו בתנ"ך. איך כותבים יששכר? [מאייתים עם שׂשׂ ואומרים רק עם שׂ אחת.] כשכותבים בתנ"ך, מה הניקוד? מה יש תחת ה-י? [חיריק]. מה יש תחת ה-שׂ? קצת קשה – צריך לשים לב. [קמץ] נכון, אבל איפה? באיזו שׂ? אפשר לנחש – או בראשונה או בשניה... האמת שהקמץ של יששכר הוא תחת ה-שׂ הראשונה. מה לגבי ה-שׂ השניה? איזה ניקוד יש שם? אם היה ניקוד הייתי צריך לומר אותה, אבל לא אומרים אותה – אין שם כלום, שום ניקוד. מה אומרת העובדה שאין שם שום ניקוד? שהיא "כתיב ולא קרי" – אות שכתובה אבל לא נקראת, לא מבטאים אותה. היא נמצאת רק בתורה שבכתב, אבל בתורה שבעל פה – מה שאומרים בפה – היא לא נאמרת, ולכן אין שם נקודה בכלל. מה יש תחת ה-כ של יששכר? [קמץ]. אז הניקוד של כל המילה הוא חיריק-קמץ-קמץ. שוב, הכי מענין כאן שיש שתי שׂינין, ואת השניה לא אומרים כלל.

תפילין של ראש – ש של העולם הזה ו-ש של העולם הבא

מישהו זוכר עוד משהו בתורה, מצוה – שבנות לא מקיימות, רק בנים כשנעשים בר מצוה – עם שתי אותיות ש, אחת מימין ואחת משמאל? [תפילין]. נכון, בתפילין של ראש יש בצד ימין של הראש ש עם שלשה ראשים, כמו כל ש. בחומש יש פעם ש עם ארבעה ראשים? לא, רק בתפילין יש. דווקא בצד שמאל של התפלין יש ש מאד מיוחדת, שיש לה ארבעה ראשים. גם ביששכר יש שתי אותיות ש, דווקא שׂ שמאלית.

ש של "היום לעשותם" ו-ש של "מחר לקבל שכרם"

איך נסביר זאת לפי הפתגמים של הרבי הרש"ב שלמדנו כעת? שוב, יש ליששכר שתי שינין וגם בתפילין יש שתי שינין. כתוב שה-ש עם ארבעת הראשים, בצד שמאל דווקא, היא ה-ש של העולם הבא. יש גם את ה-ש של העולם הזה. מה שמענין, כתוב "'היום לעשותם' ומחר לקבל שכרם". מה יש במלה "לעשותם", המלה האחרונה של פרשת ואתחנן? גם המלה האחרונה של מעשה בראשית היא "לעשות", "אשר ברא אלהים לעשות". במלה הראשונה של מעשה בראשית, "בראשית", יש ש ימנית – ברא-ש, אבל במלה "לעשות[ם]" יש שׂ שמאלית.

כשכתוב בסוף פרשת ואתחנן "היום לעשותם" דורשים חז"ל "'היום לעשותם' ומחר לקבל שכרם". גם במעשה וגם בשכר יש שׂ שמאלית – כתוב שאלה שתי השׂינין של יששכר. ה-שׂ הראשונה היא "היום לעשותם" וה-שׂ השניה היא "מחר לקבל שכרם" – היות שהיא של העולם הבא, מחר, לא אומרים אותה בעולם הזה.

איפה יש עוד ש-ש כאשר המלה השניה היא שׂכר? כתוב ברחל אמנו ["יש שכר לפעולתך"]. משהו מיוחד לבנות, ש"יש שכר" (היינו ממש יששכר, שנקרא כך על שם השכר: "ותאמר לאה נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי ותקרא שמו יששכר". קודם אמרה לאה ליעקב "כי שכר שכרתיך [מרחל] בדודאי בני". לציין ששלשת הלשונות של שכר – "שכר שכרתיך... שכרי" = 2000, סוד ה-ב רבתי של "בראשית". והנה, גם אותיות המילוי של יששכר-יש שכר: יוד שין שין כף ריש עולות שכר, יש לו שני שכר, שכר גלוי ושכר נסתר!) – שׁ של יש ומיד אחריה שׂ של שכר (תופעה דומה יש ב"שׁמע ישׂראל [הוי' אלהינו הוי' אחד]", פתיחת ששי של פרשת ואתחנן החותמת ב"היום לעשותם [ומחר לקבל שכרם]").

שש דיששכר – הסתכלות בשמאל לצורך עשיה ובהתייחסות לשכר

מה אפשר ללמוד מכל הדברים שאמרנו, שקשור ליששכר, השבט של היום? מבחינה מסוימת הוא הכי חכם, הכי חסיד בין השבטים. על פי פשט יש לו שתי שׂינין, שאפשר לפרש לפי שני הפירושים הנ"ל של הרבי הרש"ב לגבי העין השמאלית. הפירוש הראשון, כנגד ה-ש הראשונה של יששכר, ה-ש של העולם הזה שאומרים אותה, היא שה' ברא לי עין שמאלית כדי להסתכל פנימה ולראות שאני חסר, על מנת להתקדם ולהשתפר – לתקן את עצמי, לעשות תשובה. ש זו באה ללמד אותי לקיים "כל ימיך בתשובה" – כל הזמן לעשות תשובה (הנקודה בצד שמאל רומזת ל"עמק אחרית", ספירת הבינה שבה תלויה עבודת התשובה, כמו שכתוב "ולבבו יבין ושב". והיא רומזת למאמר חז"ל "שוב יום אחד לפני מיתתך").

הפירוש השני הוא כנגד ה-שׂ השניה של יששכר, שלא אומרים אותה, ה-ש של שכר. מה השכר בסיפור עם הילד הקטן, שמלמדים אותו שצריכים להסתכל על הסידור ועל היהודי בעין ימין, אבל על הסוכריה והצעצוע בעין שמאל. מהם הסוכריה והצעצוע? גם בהם יש משהו. מתי נותנים לילד סוכריה וצעצוע? למשל בכתה, מתי נותנים סוכריה וצעצוע, כשהילד היה טוב או לא? כשהוא היה ילד טוב מגיע לו פרס, נותנים לו צעצוע או סוכריה – כך מקובל, הסוכריה היא שכר.

הילד, אם הוא ילד חסידי אמתי, צריך להסתכל על הסוכריה ועל הצעצוע בעין שמאל, שהוא לא עובד את ה' על מנת לקבל פרס, "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס". אז הילד צריך להסתכל על הסוכריה בעין שמאל, להסתייג ממנה. בסוף "סוף הכבוד לבוא" – "כל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו וכל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו". הכבוד, השכר, הוא ה-שׂ השניה – שלא חושבים עליה. ה-שׂ הראשונה היא ה-שׂ של העשיה – השער של עשיה הוא ע-ש יחד.

נחזור לפתגם הראשון: איזו עין היא של "היום לעשותם"? עין שמאל, העין שמסתכלת פנימה דווקא לראות שאני לא מושלם. אם אני לא מושלם, מה אני צריך לעשות? אני צריך לעשות משהו! "היום לעשותם" בא דווקא מתוך התחושה שאני לא מושלם, לכן צריך עוד לעשות – לעשות עוד מצוה ועוד מצוה. הכח שמניע את העשיה הוא דווקא ההסתכלות פנימה בעין שמאל, לראות כמה שאני חסר, אז צריכים כל הזמן לעשות עוד ועוד – "מי שיש לו מנה רוצה מאתים", אף פעם אני לא מבסוט מעצמי, וזה מה שגורם שאעשה תמיד עוד מצוה ועוד מצוה. זו ה-שׂ הראשונה של יששכר. ה-שׂ השניה היא שאיני חושב כלל על הפרס, לא מבטא (לא בדבור ואפילו לא במחשבה) ש זו. אני מאמין ש"יש שכר לפעולתך", אראה אותו בביאת המשיח שיבוא ויגאלנו תיכף ומיד ממש.

סיום

אם כן, ספרנו שני פתגמים של בעל ההילולא – הפתגם שלו והסיפור של חינוך בנו, הרבי הקודם. שתהיה גאולה שלמה ופסח כשר ושמח לכולם.

אפשר לחלק את החומשים.

[גאולה היא גם פרס שלא צריכים לחשוב עליו?] מצד אחד צריכים להסיח דעת מהמשיח כדי שיבוא, מצד שני לדעת שכל כך קרוב שהוא או-טו-טו פה. על פרס למישהו אחר ודאי אפשר לחשוב – פרס לעם ישראל כולו.

יש כאן ממתק וצעצוע שכל הזמן הסתכלו עליו בעין שמאל – כעת אפשר לאכול, לברך בכוונה. יש צדיקים שאכלו רק כדי שיוכלו לברך.

ג. שן ועין

בכלל, הייתי חושב שאם הרבי רוצה לדרוש לי למה לאדם יש שתי עיניים הוא ידבר על האות ע, אבל לא – הוא מדבר על האות ש, שׁ ו-שׂ. בתורה יש ביטוי ש-ש ו-ע הולכות יחד – "שן ועין".

ע-ש – זיווג לפי צורת האותיות

נשאל עוד שאלה, נראה אם למדו בבית ספר: לכל אות יש בת זוג לפי הצורה של האות – לכל אות יש בדיוק עוד אות אחת באלף-בית שדומה לה, והיא בן הזוג שלה. למשל, משהו פשוט, מה הכי דומה בצורה ל-ד? ר. כל ההבדל הוא שב-ד יש נקודה למעלה בצד ימין שאין אותה ב-ר. מה הכי דומה ל-ב? [כ] נכון. אם תתבוננו – נושא מאד חשוב, שצריכים ללמוד בבית ספר – לכל אות יש את בן הזוג שלה. פחות פשוט, מה הכי דומה ל-א? אולי הכי פשוטה היא ה-ו, מי בת הזוג שלה? [ז] נכון, מאד קל. מי בת הזוג של א ("אלופו של עולם")? צ. ה"צדיק יסוד עולם", "ועמך כֻלם צדיקים", הם בני הזוג של "אלופו של עולם". תתבוננו בכל האותיות.

מה לגבי האות ע? [ש]. איך רואים זאת? מישהו יכול לקחת ע ולעשות ממנה ש? [אם היו מוסיפים פס]. אפילו בלי להוסיף שום דבר... אם מסתכלים מהצד על ה-ע, וקצת מרימים את הרגל, היא הופכת להיות ש. אם כן, ע ו-ש הן בנות זוג – הולכות יחד. מזה אפשר להבין למה הרבי הרש"ב דרש את שתי העינים מה-ש הימנית וה-ש השמאלית.

צירופי עש-שע בלשון הקדש

יש תופעה מענינת בלשון הקדש, שכאשר יש את צירוף האותיות עש – כאשר ה-ע לפני ה-ש כמעט תמיד כתוב שׂ, וכאשר ה-ש לפני ה-ע כמעט תמיד היא שׁ. אפשר להסביר בשני אופנים: או שיש שתי עינים שהן ה-ש וה-ע עצמן, ואם ה-ע היא בצד ימין – ע ימין – ה-ש היא בצד שמאל. ולהיפך, אם ה-ע בצד שמאל ה-ש היא הימנית. או, אפשר לומר, שאם ה-ש בצד ימין היא מסתכלת על ה-ע בקירוב ובאהבה, היא ימין שמקרבת את ה-ע. אך אם ה-ש בצד שמאל – היא גם מסתכלת על ה-ע בעין שמאל.

שׁ ו-שׂ בשמות המספרים

דווקא ביששכר יש שתי שׂינין, שאחת נקראת והשניה לא נקראת. ההופעה של האות ש – כפי ששאלו ודברנו על כך לא מזמן – בולטת בשמות המספרים. רק באחד וארבע אין ש, ובכל שאר המספרים יש או ש או אפילו שתי שינין (בשלש ושש, שמשלימות לעשר שינין מאחד עד עשר). לעניננו, מענין מאד שכל תשע ה-ש הראשונות, עד ה-ש של תשע, הן שׁ ימנית, ורק ה-ש העשירית – של עשר – הופכת להיות שׂ שמאלית. על כך כתוב "העשירי יהיה קדש" – יש משהו דווקא בעשירי, ב-ש השמאלית, שהיא קדש (הגם שבמלה "קדש" יש ש ימנית, אבל היא ממוקמת בצד שמאל של השרש, ודוק).

כל כך למה? כפי שאמרנו, עיקר מה שמניע את תוספת העשיה הוא העין שמסתכלת פנימה בבקורת על עצמי. בין עשר השינין ה-ש של עשר היא המלכות – בנין המלכות מהגבורות, מהשמאל. גם כאן יש בדיוק את התופעה שאמרנו קודם, שכאשר ה-ש לפני ה-ע היא שׁ וכאשר היא אחרי ע היא שׂ – תשע-עשר. גם בשבע יש שע, רק עם ב באמצע, אך הכלל עדיין תקף.

הפעם הראשונה שיש עשׁ בתורה היא אחרי שאברהם אבינו נותן את המעשר שלו למלכי צדק, "ולא תאמר אני העשרתי את אברהם" – אחרי 68 פעמים עשׂ בתורה מופיע כאן פעם ראשונה עשׁ. מתאים למאמר חז"ל "עשר תעשר" – "עשׂר בשביל שתתעשׁר".

עוד תופעה יפה בשמות המספרים: חמשׁה שׁשׁה, שאם מחליפים שׁ ב-שׂ יוצאים שׂמחה-שׂשׂון.

עש ו-שע בתחלת ובסוף התורה

יש עוד כמה תופעות מענינות. אחת המלים העיקריות של שע היא שעשוע – "ואהיה שעשועים יום יום", שעשועים עצמיים. בכלל, בקבלה זה סוד שע נהורין. ה-שע הראשון בתורה הוא "וישע הוי' אל הבל ואל מנחתו". במעשה בראשית, עד סוף יום ששי, יש שבע עשׂיות, ועוד שלש בשבת – עשר תופעות של עשֹה. בנוסף יש עוד ארבע פעמים עשֹב. אין שום שע במעשה בראשית.

העשיה הראשונה בתורה היא "ויעש אלהים את הרקיע" – ביום שני, היום של השמאל. ביום ראשון של מעשה בראשית יש רק שׁינין, וה-שׂ הראשונה במעשה בראשית היא ה-ש הנ"ל ביום השני, "ויעש אלהים את הרקיע".

ה-שׁ הראשונה היא של בראשית, האות הרביעית בפסוק. גם בתחלת החלק השני של הפסוק יש שׁ של "את השמים" – הרביעית מתחלת החלק השני. וכן ה-שׂ של "ויעש" היא האות הרביעית בפסוק. האות הרביעית מסוף התורה היא ה-שׂ של ישראל. ישראל מלשון שררה, כמו שרה אמנו. כל ר"ת אבות ואמהות רמוזים בשם ישראל, ועיקר הפשט שה-ש היא שרה – בחינת אשה, "העשירי", ועליה כתוב "שמע בקֹלה" (שמע דוגמא כמו שבעשע עם אות באמצע, אות מ-האמנתיו).

 

כמובן, יש אנשים שמחליפים שׁ ו-שׂ, כמו שבט אפרים שמחליפים שבלת-סבלת. כנראה קשור לפנימיות המח, שהמח (לציין ששכל, וכן השגה, ב-ש שמאלית) הימני שולט על השמאל (המלה שמאל עצמה מתחילה ב-ש שמאלית. ש שמאלית = 1081, משולש 46 = תפארת. וביחד עם ש ימנית [810] = 1891, משולש 61, ראש במספר קדמי) והשמאל על הימין.

 



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com