ברית זלמן מנחם מענדל סגל - כג שבט תשע"ב הדפסה

כ"ג שבט ע"ב – כפר חב"ד

ברית זלמן־מנחם־מענדל סגל

המשכת המנחם-מענדל לזמן הזה

מזל טוב לכולם. נאמר כמה מילים לכבוד הרך הנימול:

כדרכנו, נפתח במשמעות של השם, ברמזים של השם, הרך הנימול זלמן-מנחם-מענדל. למי שלא יודע, זלמן הוא השם של הסבא ומנחם-מענדל הוא שמו של הרבי. זלמן הוא גם שם של רבי – הרבי הראשון של חב"ד, שקראו לו שניאור-זלמן. יש חידוש של הרבי מה זה "זלמן". זלמן הוא כינוי באידיש, שלמה באידיש. אבל למה רומזות אותיות זלמן? הרבי אומר שהוא צירוף אותיות לזמן. שניאור, השם של אדמו"ר הזקן, הוא שני-אור, שבא לחבר את אור הנסתר של התורה עם האור הנגלה של התורה. ומה רומז התוספת זלמן? אומר הרבי שהוא אותיות לזמן, שאת יחוד שני האורות לא השאיר אדמו"ר הזקן למעלה בעולמות הרוחניים, אלא הוריד אותם לתוך הזמן והמציאות של העולם שלנו. גם העובדה שהשם זלמן הוא בשפת האידיש, שפת תרגום, רומזת לכך שמוריד למציאות התחתונה שלנו, של עם ישראל בכל אתר ואתר.

אם כן, נתבונן מה רומז הצירוף של זלמן לפני המנחם-מענדל? דוקא בדור שלנו, ברגעים האחרונים לפני התגלות מלך המשיח, הזלמן – הורדת הדברים לתוך הזמן והמקום – הוא העיקר. זו צריכה להיות ההתחלה, ראשית המודעות, שחייבים לממש הכל. המילה ממש היא ר"ת של שמו של הרבי כנודע (מנחם-מענדל-שניאורסאהן), מלה הכי אהובה גם בתניא קדישא ובמיוחד אצל הרבי – ממש לשון מימוש. הכל צריך להיות למטה מעשרה טפחים, וענין זה מודגש בהקדמת השם זלמן. לפני הכל, עוד לפני שאני יודע מה לממש, אני יודע שצריך לממש.

את מה צריך להוריד לזמן שלנו, לחויה שלנו? את מנחם-מענדל, את המשיח, "מנחם שמו". צריך להוריד למציאות מכח האמונה שלנו, מכח המעשים שלנו, העצה שלנו (כמו שאמר הרבי "עשו כל אשר ביכולתכם וכו'"). זו נקודה אחת. זלמן הוא דוקא כהקדמה למנחם-מענדל.

אבי הבן אמר על הסבא שעל שמו נקרא הנכד, שהיה איש לבב, איש רגש. הרבי תמיד מביא מהרבי רש"ב שהיחידה שבנפש, עצם הנשמה היהודית, היא בלב, לא בראש. דוקא בלב. מי שיש לו רגש טוב, רגש יהודי אמתי, שמה שורה העצמות של הנפש. העצמות של הנפש קשורה לעצמות של ה'. זה זלמן, הסבא.

רפואת הבעש"ט ורפואת אדמו"ר הזקן

כעת נעשה את הגימטריא: הגימטריא של זלמן-מנחם-מענדל היא 459, מספר מאד חשוב ביסוד של החסידות – שוה הכינוי של מייסד תנועת החסידות, בעל שם טוב.

מה הפירוש של הכינוי בעל שם טוב? קודם כל, קודם שמענו – אני חוזר ומחזק – שלכולם יהיה רפואה שלמה, רפואת הנפש ורפואת הגוף. זה הפשט הכי פשוט של הבעל שם טוב, שהיה רופא נפש, רופא לב, גם בגשמיות וגם ברוחניות. אחד מגדולי החסידות, בחסידות חב"ד מכירים את השם שלו, רבי אייזיק מהומיל, אמר שאדמו"ר הזקן היה רופא העינים הכי גדול בעולם. מה הכוונה רופא עינים? שהוא פעל לפתוח את עיני העורים. כמו שגם הרבי אומר שמה שחסר בדור שלנו הוא רק פקיחת העינים – לפקוח עינים ולראות ש"הנה מלך המשיח בא" וכבר בא. לשם כך זקוקים לרופא עינים.

יש כמה שיחות של הרבי שהוא גם מחבר בין הבעל שם טוב, מייסד כל החסידות, לאדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, ואומר שהיחס ביניהם הוא כבין לב לעינים. הבעל שם טוב הוא הלב של כל נשמות ישראל, ושניאור הוא הכח של העינים המאיר מתוך הלב. יש מאמר חז"ל "שורינא דעינא באובנתא דלבא תליא". לענין פקוח נפש, אם מישהו חלילה חולה בעינים מחללים עליו שבת, כי העינים קשורות ישר ללב. כתוב בחסידות שהקשר בין שורינא – צירוף אותיות שניאור – דעינא ואובנתא דלבא הוא הוא הקשר בין אדמו"ר הזקן (שורינא דעינא) והבעל שם טוב (אובנתא דלבא). יצא שאם אדמו"ר הזקן הוא רופא עינים הבעש"ט הוא רופא לב.

במקום אחר כתוב שעם ישראל היה בתרדמת, קוֹמה חזקה, וירידת נשמת הבעל שם טוב לעולם הוא לחישת השם של עם ישראל באזנו – ישראל, שמו הפרטי של הבעל שם טוב – כדי לעורר אותו, סגולה להתעורר מתרדמת. הוא מזכיר מה זה יהודי ומי הוא יהודי. התרדמת היא "אני ישנה ולבי ער" – הוא מעיר את הלב.

בכל אופן, הגימטריא של זלמן-מנחם-מענדל היא בעל שם טוב, הוא כמו הבעל שם טוב – רופא נפש, רופא בשר, רופא גוף. תכלית הרפואה היא כדי לקבל את התורה החדשה מפי מלך המשיח. כמו במתן תורה, שכתוב שכולם נתרפאו לפניו, גם לפני מתן תורה של משיח צדקנו צריך רפואה שלמה לכל עם ישראל.

זלמן-מנחם-מענדל – "יברכך" בתוך "אור"

עוד ענין, נחדד את הרמז עוד יותר: כתוב שהבעל שם טוב, יותר מכל דבר, אהב אור. פתגם שמובא ב"היום יום", פתגמים קצרים שהרבי לקט מתוך דברי חמיו, הרבי הקודם. אחד הפתגמים הקצרים שמובא בלוח "היום יום" הוא שהבעל שם טוב אהב אור יותר מכל דבר, ובכל פעם שנכנס למקום אמר להרבות נרות. כתוב שם שאמר ש-אור בגימטריא רז, ומי שיודע את הרז שבכל דבר יכול להאיר אותו. צריך לדעת את הרז, הסוד. מהו הסוד? הניצוץ האלקי שבתוכך. מי שיודע את הסוד שבכל דבר יכול להאיר אותו. זה פתגם של הבעל שם טוב.

מה נוגע לשם הרך הנימול? אם אני לוקח רק את ראשי התבות וסופי התבות של זלמן-מנחם-מענדל (על דרך הכתוב במאמר שחוזרים בברית מילה, ש"מי יעלה לנו השמימה" ר"ת מילה וסופי תבות הוי'), הם בגימטריא אור-רז. הכל ביחד עולה בעל שם טוב, ומה שהבעל שם טוב הכי אהב אור – היינו הר"ת וס"ת של השם. מה שנשאר נקרא אמצעי תבות – זלמן-מנחם-מענדל – ההפרש בין בעל שם טוב ל-אור, עולה 252, המילה הראשונה של ברכת כהנים, "יברכך" [אבי הבן: זה גם השם שלי – מאיר – עם הכולל]. בכלל, מאד מתאים שלמאיר יהיה בן שקשור לאור, כי מאיר הוא מאיר אור. בכל אופן, התוך של השם זלמן-מנחם-מענדל, הפנימיות שלו, היא תחלת ברכת כהנים, יברכך, והמסגרת שלו היא אור.

פעולת הברית – יכולת השפעת עצם

כששמעתי קודם את דברי גיסי ר' ישבעם שי', חשבתי שמאד מתאים לשיחת הרבי על לידת משה (קשור גם למאמר ששמענו), שכתוב "ותרא אֹתו כי טוב הוא" שיש שני פירושים – "שנולד מהול" ו"שנתמלא הבית כולו אורה", קשור גם לכך שיש שתי פעולות, מילה ופריעה, ו"מל ולא פרע כאילו לא מל". הפריעה נקראת "גילוי העטרה" – התכלית של הברית היא שהיהודי יאיר אור. גילוי העטרה הוא האור הכי גדול, שיגלה את הכתר עליון. מה שהבית נתמלא אורה היינו מסגרת השם כאן, שעולה אור – שזלמן-מנחם-מענדל יאיר אור לתוך המציאות של הזמן הזה – ובאמצע השם יש ברכה, יברכך (שה' יברך אותנו שכולנו נזכה לברך על משיח צדקנו מהרה יגלה – "ברוך אתה ה'... שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה"), והכל הוא בעל שם טוב.

הכח של "נולד מהול", ברית המילה, כמו ששמענו קודם הוא גם אור שמאיר לעצמו וגם אור שמאיר לזולתו. כתוב שלפני שאברהם נימול לא היה לו כח להשפיע שפע עצמי, להאיר כלפי חוץ אור עצמי, ולכן יכול היה רק להוליד פסולת, את ישמעאל, ולא יכול היה להוליד את יצחק, שהוא עצם. ברית מילה היא כדי שהיהודי יוכל להשפיע עצמות, עצם, וזה ה"יברכך", שיוכל לברך. כל התכלית של ברית המילה שיהיה "משפיע בעצם".

"בין ישראל לעמים" – בין "משפיע בעצם" ל"מקבל בעצם"

פעם אחת כששאלו את הרבי – שאלה שמאד נפוצה היום – מה ההבדל בין יהודי ולהבדיל גוי. יש כל מיני תשובות לשאלה זו [מישהו העיר: מסוכן לדבר על זה...]. מאד אשמח שיתפסו אותי על דברי הרבי. דרך אגב, כל מה שתפסו אותי בעבר היה רק על דברי הרבי. כששאלו את הרבי מה ההבדל בין יהודי לגוי, פעם אחת הוא ענה שההבדל שיהודי הוא "משפיע בעצם" וגוי הוא "מקבל בעצם". לא מזלזל בגוי, אבל רק אומר שבעצם הוא מקבל ויהודי הוא בעצם משפיע. זה שיהודי הוא בעצם משפיע – זה הענין שלנו. מה הוא משפיע? אור וברכה לכל העולם. כאן יש לנו בעל שם טוב, והוא מאד-מאד אומר מה הענין של הבעל שם טוב, שהפנימי שלו הוא "יברכך". יש לו כח, כמו לאברהם אבינו, היהודי הראשון, מי שזכה לברית מילה (שנקרא על שמו, וכמו מברכים בכל ברית מילה: "... להכניסו בבריתו של אברהם אבינו") – "והיה ברכה", יש לו כח לברך. ואיך יש לו כח לברך? כי יש לו אהבת ישראל, הוא אוהב את כולם.

כתוב שבין אבות החסידות הבעל שם טוב הוא כמו אברהם אבינו. כתוב "אברהם התחיל להאיר", "מי העיר ממזרח" – כתוב ב-ע, אבל חז"ל דורשים ב-א, ש"האיר ממזרח". "אברהם התחיל להאיר" ולו נאמר "והיה ברכה". כך הרך הנימול שלנו, יש לו אור, יש לו "יברכך" בפנים, וביחד בעל שם טוב. ומתחיל עם זלמן, לזמן הזה, שהדברים יתממשו במציאות, שיתגלה משיח צדקנו תיכף ומיד ממש.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com