חיפוש בתוכן האתר

ביקור בבית ספר "יעלת חן" ו"גן עיני" - כב שבט תשע"ב הדפסה דוא

כ"ב שבט ע"ב – ירושלים

יארצייט לרבנית חיה־מושקא

כינוס בנות "יעלת חן" ו"גן עיני"

חביבות המספר 3 – שלשה סיפורים על הרבנית חיה-מושקא

ברכה ושלום לכולן! היום היארצייט של הרבנית חיה-מושקא. צריכים להתקשר איתה וללמוד ממנה. נספר על הרבנית כמה ספורים, אולי שלשה סיפורים, אבל קודם נעשה רמז למה שלשה סיפורים – לבנות הגדולות יותר. כמה בגימטריא כב שבט? 333. המיוחד במספר שהוא 3 פעמים 3. הרבי מאד אהב את המספר 3, תמיד חפש איך יש 3 בכל ענין. אין עוד יום בשנה שזו יכולה להיות הגימטריא שלו, לכן נספר שלשה סיפורים. אלה סיפורים די מפורסמים, וננסה ללמוד מהם משהו.

סיפור ראשון: דאגה למשפחה שלא תושלך לרחוב

הסיפור הראשון: כמעט כל יום, או כל כמה ימים, הרבנית יצאה לקניות עם נהג וכשסיימו חזרו הביתה. פעם אחת בדרך חזור הביתה הכביש היה חסום מאיזו סיבה, והיו צריכים לעשות אחורה-פנה ולחפש כביש חלופי כדי להגיע הביתה. בקושי הנהג מצא איזו דרך שאף פעם לא נסעו בה. אם קורה משהו חריג, משהו חדש, הוא משהו בהשגחה פרטית גלויה. יודעים מה היא השגחה פרטית? כשה' עושה משהו מיוחד, כמו נס, נקרא השגחה פרטית. הגיעו לאיזה מקום וראו מראה קצת מפחיד, קצת מבהיל – ראו על הרחוב, על המדרכה, אבא ואמא והרבה ילדים קטנים וכולם בוכים. וראו שיש אנשים, כושים, שלוקחים מהבית שלהם את כל הרהיטים ומעמיסים על המשאית. משהו מבהיל. מוציאים את כל הרהיטים מהבית, וכל המשפחה – האבא והאמא וכל הילדים הקטנים – עומדים על המדרכה ובוכים. כשהרבנית ראתה אמרה מיד לנהג לעצור. היא אמרה לנהג שילך ויברר מה קורה כאן – מה הסיפור שכל המשפחה בוכים. הנהג הלך ושאל מה קורה כאן, ואמרו לנהג שזו משפחה יהודית שלא היה להם כסף לשלם את שכר הדירה. צריך לשלם כסף לגור באיזה בית, שכר דירה, לא היה להם כסף לשלם – לכן בעל הבית נתן צו שצריך להוציא אותם מהדירה, כי לא שלמו שכר דירה. באמת זה מה שקרה, באו והוציאו אותם מהדירה, וכעת מוציאים את כל הרהיטים שלהם. אין להם איפה לגור, הם ברחוב מסכנים, ולכן כולם בוכים. כשהרבנית שמעה אמרה לנהג לחזור ולשאול כמה כסף חיבים לשכר דירה. הנהג הלך ושאל, והאבא אמר סכום מסוים, סכום גדול – היו חייבים הרבה כסף, לא שלמו הרבה חדשים. הנהג חזר וספר, ומיד הרבנית חיה-מושקא, הצדקת, הוציאה מהתיק פנקס צ'קים ורשמה צ'ק על כל הסכום שחייבים, הרבה-הרבה כסף, ונתנה את הצ'ק לנהג ואמרה שמהר ירוץ ויתן לאבא, ומיד יחזור ונסע, בלי שהאבא ידע בדיוק מי נתן את הצ'ק. מרוב צניעות, שלא רצתה לפרסם את עצמה יותר מדי. [אז איך הסיפור התפרסם?]. כנראה התפרסם אחר כך על ידי הנהג. כך היא הצילה את כל המשפחה, שהיו אחרת ברחוב.

פדיון שבויים בסגנון של זמננו

פעם, בזמן הבעל שם טוב, היו הרבה סיפורים שהיו גוים שהיהודים עבדו אצלם. היה פריץ שהיהודי שכר ממנו איזה מקום, בית מרזח, כדי להתפרנס. אם לא היה לו כסף הגוי היה לוקח אותו, ולפעמים גם את כל משפחתו, וזורק אותם לתוך בור – כי לא היה כסף לשלם את השכירות. בדור שלנו אין עד כדי כך, כל כך גרוע, שבאמת זורקים את כל המשפחה לתוך הבור. אבל כאן זרקו את כל המשפחה לרחוב. בדור שלנו, זה דומה. הצדיקים הכי גדולים, כמו הבעל שם טוב ותלמידיו, היו הולכים במסירות נפש לגייס כסף כדי לשלם לפריץ את הכסף ולהוציא את המשפחה מהבור. בור היינו המצוקה, הבעיה של המשפחה. כך הרבנית הלכה בדרך של הבעל שם טוב ושל הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב. קוראים למצוה זו פדיון שבוים.

כתוב בגמרא, חכמינו אומרים שהמצוה הכי גדולה שיש בעולם היא מצות פדיון שבוים, וכך בדור שלנו, בפשטות, בטבעיות – זה הטבע של הרבנית, שהיא כל כך אוהבת יהודים וכל כך רוצה להתמסר ליהודים, שבלי לחשוב פעמיים היא מיד שלמה את כל החוב שהיו חייבים, וכך היא קיימה את המצוה של פדיון שבוים. זה סיפור אחד, שממנו אנחנו לומדים גם מסירות נפש, והעיקר – אהבת ישראל בלי-גבול, שהיא הענין הכי גדול אצל צדיק, שאוהב את היהודים בלי-גבול ומוכן למסור את הנפש שלו בשביל יהודים. זה סיפור אחד, ובעזרת ה' כל הסיפורים האלה – או שכבר שמעתן, או שאחר כך תשמעו תחזרו ותספרו שוב.

כח הברכה של הרבנית

סיפור שני, קצת יותר קצר. בעצם יש שני סיפורים שיש להם נקודה משותפת, משהו דומה, שהדבר הדומה הוא שלרבנית הצדקת, הרבנית חיה-מושקא, יש לה כח כמו לצדיק גדול – לברך יהודים. הסיפור הראשון שספרנו הוא כמה היא אוהבת יהודים, וכמה מוכנה לתת כל מה שיש לה כדי להציל יהודים. מי שבאמת אוהב יהודים ה' נותן לו כח לברך יהודים. כלומר, אם מישהו חולה וצריך ברכה שיתרפא, או זוג שאין להם ילדים ורוצים ילדים וצריך לברך אותם שיהיו להם ילדים, או שאין להם פרנסה טובה וצריך לברך שתהיה פרנסה טובה – יש צדיק, כמו הרבי, שאני בא אליו ומספר מה הבעיה שלי ואז הרבי נותן ברכה.

רק אצל צדיקים גדולים באמת כל פעם שנותנים ברכה היא פועלת ועוזרת. גם הרבנית חיה מושקא היתה כזו צדיקה שהיה לה כח לברך. כך כל בת כאן, שתלך בדרך של הרבנית חיה-מושקא, מתוך אהבת ישראל תוכל – כל אחת ואחת – לזכות לכח בנפש לברך יהודים. למשל, אם יש חברה שהיא חולה – את יכולה לברך אותה להיות בריאה, ושהברכה שלך תתקיים. שיהיה לך כח בנפש שאת מברכת וה' שומע את הברכה שלך והיא מתקיימת. הברכה היא לא בדיוק כמו תפלה, אבל בזה היא כמו תפלה, שאת מברכת וה' עושה שהברכה תתקיים. יש שני סיפורים כמה היה כח גדול לרבנית חיה-מושקא לברך.

סיפור שני: עדות הרבי שהרבנית יכולה לקבל פ"נ

סיפור אחד הוא בעצם עדות של הרבי על אשתו, שגם לומדים מכאן כמה הרבי אהב וכבד את אשתו והעריך אותה ואת הכח הרוחני שלה: פעם אחת נשי חב"ד שלחו מתנה לרבנית, ויחד איתה שלחו גם פ"נ – יודעים מה זה פדיון נפש – שיחד עם נתינת המתנה לרבנית יתנו את הפ"נ לרבי, והביאו הביתה. כשהרבי ראה שנותנים את המתנה לרבנית ואת הפ"נ לו הוא תמה – מה פתאום?! צריך לתת לה את הפ"נ. אם אתם חושבים שאני יכול לברך, ודאי שהיא יכולה לברך. היא גם הבת של הרבי הקודם, ודאי יכולה לברך. אל תתנו לי את הפ"נ, אלא לאשתי, וכך היה. מה לומדים מכאן? שכמו שלרבי יש כח לברך כך גם לרבנית. למה יש לה כח לברך? בגלל אהבת ישראל שלה, כמו שראינו בסיפור הראשון. הסיפור הזה הוא פשוט עדות, שהרבי עצמו מעיד על אשתו, שאם אתם חושבים שאני יכול לברך, כל שכן וקל וחומר שהיא יכולה לברך – לא צריך לתת לי את הפ"נ, אפשר לתת לה.

סיפור שלישי: ברכת הרבנית שהתקיימה

הסיפור השלישי, האחרון שנספר: פעם אחת היה חסיד, אחד מהחסידים באמריקה, שהלך ברחוב ועסק ב'מבצעים'. מה הם 'מבצעים'? שנתן למשל להניח תפילין. באמריקה לא יודעים על כל גבר שעובר ברחוב אם הוא יהודי. שואלים אם הוא יהודי, ואם אומר שכן מציעים לו להניח תפילין. כך היה חסיד שעשה 'מבצע', ועבר אדם שלא היה ברור כלל אם הוא יהודי או להבדיל לא-יהודי. דבר ראשון הוא שאל אותו אם הוא יהודי, והשיב שכן – הוריד את הכובע וראו שיש לו כיפה. ודאי שלא היה לו זקן וכיו"ב, כי לא היה נראה מאה אחוז יהודי. הוא אמר, לא רק שאני יהודי, אלא אספר לך סיפור שמאד תהנה ממנו – רוצה? החסיד ודאי אמר שרוצה לשמוע. אמר לו שיספר סיפור על אמא שלו. הסיפור קרה לא מזמן, אבל הסיפור שהוא סיפר ישן – לפני הרבה שנים אמא שלי עבדה בחנות שמוכרים פאות לנשים נשואות. החנות הזו היתה בקראון-הייטס, בשכונה של ליובאוויטש, של חב"ד, של הרבי. זה היה סלון פאות מאד מפורסם, ולבעלת הבית קראו פריידקא.

אמא שלי, מספר היהודי, עבדה בחנות הפאות. פעם אחת פריידקא, בעלת הבית, לא היתה בחנות, אלא רק אמא שלי. היא קבלה טלפון וכשהרימה את הטלפון מישהי שאלה אם פריידקא נמצאת, כי היא רוצה להזמין פאה. האשה אמרה שפריידקא לא נמצאת, אבל אני עובדת כאן, ואפשר לומר לי את הפרטים על הפאה שאת רוצה. קודם כל היא שאלה איך קוראים לה – רוצה לרשום את השם. היא אמרה קוראים לי מיסיס שניאורסון. איך אומרים בעברית? גברת שניאורסון. שם מדברים אנגלית, אז היא אמרה באנגלית. האשה, האמא של היהודי, שאלה – אולי את קרובה של הרבי מליובאוויטש שזה שמו? האשה השיבה – כן, זה בעלי. האשה שדברה בטלפון מאד התרגשה, כבוד מאד גדול בשבילי לדבר איתך בטלפון. התחילו לדבר על הזמנת הפאה, ואחר כך הרבנית חיה-מושקא, בעלת ההילולא של היום, כ"ב שבט, שואלת את האשה הזו – אני שומעת בקול שלך, שאת עצובה, שומעת נים של עצבות בקולך, אולי תספרי לי למה את עצובה? האשה אמרה, אספר את האמת, לא הרגשתי טוב, ולפני כמה ימים הייתי אצל רופאים שאמרו לי שאין לי הרבה זמן לחיות, ח"ו, רק כמה חדשים. הרבנית בטלפון אמרה – זה לא נכון, את תתרפאי, תהיה לך רפואה שלמה, ותחיי שנים רבות. הרופאים אמרו שהיא יכולה לחיות רק עוד שלשה חדשים, והרבנית בטלפון אמרה שתחיי שנים רבות ותהיי בריאה. היהודי שמספר את הסיפור אומר שכעת, כבר עברו הרבה שנים, ואמא שלי עברה כבר את גיל תשעים. הברכה של הרבנית התקיימה במלואה.

כח הברכה מתוך אהבה – ירושת אברהם אבינו

אם כן, זה סיפור מופת, כמו שאמרנו קודם, שיש לה כח לברך. כמו שלרבי יש כח לברך לה יש כח לברך. ולמה יש לה כח לברך? חוץ מזה שיש לה הרבה זכויות ויחוס, בת של רבי ואשה של רבי. למה? מישהי זוכרת? [כי היא אוהבת יהודים]. בדיוק כך, מי שמאד אוהבת יהודים יש לה כח לברך. מי הראשון שה' נתן לו כח לברך ושהברכות שלו תתקיימנה? [אברהם אבינו]. למה? מה המדה של אברהם אבינו? לכל אחד מהצדיקים יש מדה מיוחדת. מה המדה של אברהם? [חסד]. חסד הוא כמו אהבה. אברהם אבינו מצטיין במדת החסד ובמדת האהבה, ולכן, בגלל שהוא כל כך אוהב אנשים, ה' נתן לו את הכח לברך. אז כל מי שיש לו הרבה חסד והרבה אהבה יכול לברך. לכן, כל בת כאן צריכה ללמוד מהרבנית חיה-מושקא, קודם כל לאהוב יהודים, ואז ה' יתן לכל אחת ואחת כח לברך יהודים והברכות תתקיימנה. כמובן, הברכה העיקרית היא שה' יתן לנו תיכף ומיד ממש את הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. שזכרה של הרבנית חיה מושקא יהיה עמנו, נלמד ממנה ונתחזק ממנה, ונהיה צדיקים וצדיקות כמו שהיא היתה.

ניגון "ופרצת" – בחירת הרבנית

בגן הבנים: איזה יום היום? [כ"ב שבט]. מה מיוחד בו? היום ההילולא של הרבנית חיה-מושקא.

נספר סיפור: הרבי פעם אחת בקש שהחסידים יתאימו ניגון למילים "ופרצת", כי הרבי כל הזמן דבר על "ופרצת", שצריך לפרוץ ולהשפיע וללמד חסידות לכולם ואז משיח יבוא, אבל לא היה ניגון. כל חסיד הציע ניגון אחר, והרבנית כאשר שמעה את הניגונים אמרה שהניגון לא מתאים, עד שנגנו את הניגון ששרים היום, והרבנית אמרה שהוא ניגון טוב, שמתאים למלים האלו. כך נעשה הניגון "ופרצת", לכן לכבוד הרבנית אפשר לשיר ולרקוד "ופרצת".

יפי, שכולם יפרצו. פורץ הוא גם שם של מלך המשיח – שיפרוץ מהלב של כולם. הוא פורץ החוצה ומלמד את כולם חסידות.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com