כ"ב תמוז ע"ב – כפר חב"ד

תזונה ואבולוציה בראי החסידות

הקלטה לסמינר תזונה ואבולוציה בברצלונה

א. מרכיבי היסוד בתזונה כנגד הספירות

אני שמח מאוד לשמוע על הסמינר המתקיים בברצלונה ואני מאחל הרבה הצלחה ושהוא יהיה מלא באור וכוח והרבה שמחה ושכל אחד יצא מהסמינר עם הרבה השראה ומוטיבציה להפיץ את אור התורה והחסידות בעולם כולו. זוהי הדרך להביא גאולה לעולם.

פחמימות, חלבונים, שומנים – חסד, גבורה, תפארת

אני מבין שהנושא הראשון בסמינר הוא תזונה, האופן שבו הקבלה והחסידות רואות את מרכיבי היסוד של התזונה שנותנים לנו חיים והאופן בו אנו יכולים להבין את פנימיות משמעות המרכיבים של האוכל.

שלושת המרכיבים העיקריים שאנחנו מפנימים אל תוכנו הם פחמימות, חלבונים ושומנים ולפי הקבלה הם מקבילים, לפי הסדר הזה, לספירות חסד, גבורה ותפארת (התפארת היא התכללות – יכולת הנפש לכנס קצוות ולהביא דברים ואנשים ביחד לשלום והבנה הדדית):

החסד והאהבה בנפש הם המתיקות בנפש, הקשורה לפחמימות ולסוכרים. המאכל הבסיסי שאנחנו אוכלים הוא הלחם, נותן חיים העיקרי, והוא פחמימה המקבילה לחסד. הגבורה, ה'שרירים' של הנפש, באה מהבשרים והחלבונים שאנו אוכלים. ספירת החסד מקבילה לאברהם אבינו הראשון ואילו ספירת הגבורה לאב השני של האומה, יצחק אבינו. השומנים הם התכללות כל הגוף ביחד – משקל הגוף הכולל הוא מהשומנים. שומן בתורה רומז לתפארת, יפי הגוף המקביל לספירת התפארת וליעקב אבינו. כך אנו מבינים את שלושת המרכיבים העיקריים של האוכל ביחס לשלש המדות הראשונות בנפש, חסד גבורה ותפארת (שענינה לעשות שלום בין הקצוות).

השתקפות המורגש במוטבע באופן של "שכל את ידיו"

יש עוד מדות בנפש מתחת לספירות הנ"ל, שהן מדות טבעיות של הנפש – מדות הנפש המתבטאות כשאנחנו פועלים בסביבתנו. בדרך כלל אנחנו לא מודעים לאופן בו אנו מזיזים את היד או מגיבים בפועל ביום-יום ומרגע לרגע במהלך היום. מדות אלה נקראות "המוטבע בנפש" בקבלה, והן כנגד הספירות נצח הוד יסוד (נה"י). נצח הוא מתחת לחסד, ויש בו משמעות של נצחון ושל נצחיות. מתחת לגבורה יש את ההוד, שהוא הודיה (הכרת תודה) והודאה (על האמת). מתחת לתפארת, באמצע, יש את ספירת היסוד, הרומז לכח להוציא אל הפועל ולאמת את כל הרצונות והשאיפות שלנו בחיים. אלה שלש המדות המוטבעות בנפש, הנמצאות מתחת לשלש מדות הרגש בעץ החיים.

השתקפות המדות הראשוניות (חסד-גבורה-תפארת) בנצח-הוד-יסוד היא באופן של "שִׂכל את ידיו", כאשר יד ימין מונחת על ברך שמאל ויד שמאל על ברך ימין (כפי שהיה אצל יעקב אבינו כאשר הוא ברך את שני בני יוסף).

הפחמימות – מחסד להוד; החלבונים – מגבורה לנצח

המשמעות לכך בנפש, בהקשר שלנו, היא שיד ימין, ספירת החסד, אליה ייחסנו את הפחמימות, מאירה את אורה וכחה לברך שמאל, ספירת ההוד, ואילו יד שמאל, ספירת הגבורה, מכוונת את כחה לברך ימין, ספירת הנצח. החלבונים הולכים משמאל לימין והפחמימות הולכות מימין לשמאל. זו דרך חשובה לדעת כיצד מרכיבי התזונה פועלים בגופינו. עכשיו אנו מקצרים, אך יש נקודה אחת שצריכה התבוננות והיא שמכח הגבורה, החלבונים, האדם מנצח וחי לנצח במדות המוטבעות ואילו בפחמימות שהם החסדים בנפש האדם מחיה את היכולת להודות לה' על כל הטוב שהוא עושה עמנו ושעושים חברינו איתנו (ומפני כך נצטווינו בתורה לברך את ברכת המזון, להודות לה', על הלחם דוקא).

לפעמים בספירת ההוד עלולה להופיע מחלה, כמו שנאמר "הודי נהפך עלי למשחית", ובמחלות מסויימות יש צורך להמעיט ואפילו למחוק פחמימות מהתפריט. לדוגמא, אם לאדם יש סכרת הוא צריך פחות לחם, פחות פחמימות. הענין יכול להיות מובן באופן עמוק ופשוט אם אנחנו מבינים את ספירת ההוד שיד ימין עוברת לברך שמאל.

ב. התקלפות קליפת הקוף

הקוף כממוצע בין המדבר והחי

עכשיו עוד כמה מילים בקשר לאבולוציה, הנושא השני שידובר בו בסמינר: האריז"ל, גדול המקובלים, אינו מדבר על כך שהמינים מתפתחים באופן פיזי במשך ההיסטוריה, אבל הוא כן מסביר לעומק שבין מדרגות החיים ישנן מדרגות בינוניות, "ממוצעים", של קיום. הדוגמא הכי חשובה שהוא מביא היא שהקוף הוא ממוצע בין האדם לבעלי החיים. כלומר, הקוף, באופן קיומי, מקשר באופן כל שהוא את עולם בעלי החיים לאדם, כי הוא ממוצע. זה נשמע כמו דרווין, כמו אבולוציה. כמובן שלא אותו הדבר בדיוק, אבל יש בכך דמיון – הקב"ה בורא את העולם ובין מדרגות החיים השונות יש מצבי ביניים ומצב הביניים החשוב ביותר הוא הקוף.

"כקוף בפני אדם"

במונחים של חז"ל, שקדמו לאריז"ל באלף שנה ויותר, אנו מוצאים את הביטוי "כקוף בפני אדם", קוף מתדמה לבן אדם. הקוף מדמה לעצמו וחושב שאולי באמת הוא בן אדם, אבל באמת הוא קוף, לא בן אדם. המקור לביטוי הוא בדברי חז"ל כי האשה היפה ביותר בתרבות שהחלה עם האבות והאמהות היא שרה אמנו, האם הראשונה, שהיתה היפה ביותר בין הנשים. למרות זאת חז"ל אומרים שביחס לחוה, האשה הראשונה, שנבראה בידי ה' באופן ישיר, "שרה בפני חוה כקוף בפני אדם". כל אדם בפני שרה הוא כקוף בפני אדם ("הכל בפני שרה כקוף בפני אדם") אבל שרה בעצמה בפני חוה היתה כקוף בפני אדם, וחוה בפני אדם (שעוד יותר היה יציר כפיו של הבורא) גם היתה כקוף בפני אדם ואדם בעצמו בפני השכינה הוא גם כן כקוף בפני אדם.

אם כן, רואים שההשוואה בין קוף לאדם מאוד חשובה אצל חז"ל, אם כי שמשרשרת הביטויים שהבאנו אנו רואים שהכל תהליך יחסי.

קליפת פילוסופית הקוף ובקיעת האדם מתוכה

המילה 'קוף' בעברית היא מאותו שער של המילה 'קליפה' (שער קף). הקליפה היא העוטפת את הפרי. כשיש אוצר פנימי כמו פרי אבל יש דבר המסתיר עליו ומכסה אותו מבחוץ הוא קליפה מסביב לפרי. לכן נוכחות הקוף, או שמא נקרא לה 'פילוסופית הקוף', שהיא פילוסופית האבולוציה, היא כקליפה העוטפת פרי פנימי. הפרי הפנימי הוא תמצית האמת, כיצד הקב"ה ברא את העולם.

לכן, בקיצור נמרץ, לכל תיאורית האבולוציה אפשר לקרוא "תיאורית הקופים", כי הכל קשור לצורת חיים אחת המשתלשלת מצורת חיים שקדמה לו, מין ממין שקדם לו. תיאוריה זו בעצמה ביחס לתורה היא כקוף בפני אדם. התורה נקראת "אדם" (כמו שנאמר "זאת התורה אדם") והקליפה מכסה את האדם הפנימי אבל גם מגנה עליו ומאפשרת לו להתפתח. כשהאדם מפותח לגמרי הוא יוצא מהקליפה, כמו אפרוח הבוקע מקליפת הביצה כדי להתגלות. זהו הגילוי המשיחי של הבריאה שבוקע את קליפת-הקוף של האבולוציה ומגלה את הסוד האמיתי של בריאת ה' את העולם באופן תמידי.

אבולוציה – תיאורית היחסות הביולוגית

נסיים במחשבה מאוד חשובה: לפני שנים מספר, כפי שכבר קרה בהיסטוריה הקרובה כמה פעמים, הרבה ממקבלי פרס הנובל בעולם ערכו הצבעה כדי להחליט מי היה המדען הכי גדול במאה וחמשים השנים האחרונות. היו שני מועמדים – ותמיד יש שני מועמדים – בשאלה מי השאיר את הרושם הגדול ביותר על העולם. מועמד אחד הוא דרווין. יש מי שסובר שתיאוריית האבולוציה השאירה את הרושם הכי החזק על המדע של היום, גם אם האבולוציה היום היא לא אותו הדבר שהיה פעם (גם התיאוריה התפתחה ועברה אבולוציה ב-150 שנה האחרונות...). המועמד השני הוא איינשטיין. היה הרבה שיח וריב בשאלה מי השאיר את הרושם הגדול ביותר על העולם. כמובן שדרווין ואיינשטיין הם שני מוחות שונים לחלוטין, האחד הוא ביולוגיה והשני הוא פיזיקה טהורה, תיאורטית.

שוב, חלק מצביעים על דרווין וחלק על איינשטיין, אבל ממה שהסברנו עד עכשיו נוכל להבין יחס מאוד עמוק וחשוב. מה הביא איינשטיין לעולם? את תיאורית היחסות – שהכל יחסי, זמן ומקום הם אותו הדבר. אבל לפי מה שאמרנו, גם אבולוציה היא עניין יחסי, ואם אתה קוף או אדם, הכל יחסי – אפשר להיות כקוף בפני אדם אבל האדם ההוא הוא בעצמו כקוף בפני אדם אחר. כך בדיוק עולה ממאמר חז"ל המקורי שיש מי שהוא קוף בפני אדם אחד אבל האדם ההוא בעצמו קוף בפני אדם אחר, 'אדם עליון' יותר. אז אבולוציה היא יחסות ביולוגית, לכן שני המוחות הגדולים האלו עשו שני דברים שונים לחלוטין אבל יש ביניהם בהחלט מכנה משותף שהוא יחסות.

חכמת המשיח – בקיעת האדם הפנימי מתוך המדע החיצוני

נחזור למה שאמרנו קודם ולאופן בו הקבלה מסבירה את המושג "כקוף בפני אדם": לפי הסבר דלעיל, ביטוי זה אומר שלכל דבר יש קליפה מעליו. בתחילה הקליפה מאפשרת לחיים הפנימיים להתפתח ולהתבגר, אך כשהאדם הפנימי בוגר דיו הוא בוקע את הקליפה. לכן חכמת המשיח היא האדם האולטימטיבי הבוקע דרך קליפת האבולוציה ובא גם לידי ההבנה האמיתית. היום המדענים הגדולים ביותר אינם מבינים מה נמצא וטמון בתוך המדע, איזה 'אדם' פנימי ואמיתי מסתתר שם. איינשטיין אמר שאולי אני ועוד בן אדם אחד בעולם מבינים את תורת היחסות ועל אחת כמה וכמה לגבי מכניקת הקוונטים. אבל בהחלט בתוך כל זה (בתוך ה'קוף' הזה) יש אדם פנימי שמתפתח ומתבגר וכשיבוא מלך המשיח הוא ייבקע ויתגלה.[1]