כ"ב תמוז ע"ב – כפר חב"ד "וטרף זרוע אף קדקד" שיעור לנערי בר מצוה ממעלה לבונה הדפסה

כ"ב תמוז ע"ב – כפר חב"ד

"וטרף זרוע אף קדקד"

שיעור לנערי בר מצוה ממעלה לבונה

תפלין של יד ותפלין של ראש – "נעשה ונשמע"

המצוה שקשורה עם בר מצוה היא מצות תפלין, ויש תפלין של יד ותפלין של ראש (שתי מצות עשה דאורייתא). אחד ההסברים למה קודם מניחים את תפלין של יד ואחר כך את התפלין של ראש היא כי כאשר מקבלים את התורה הסדר הוא "נעשה ונשמע" קודם אני מקיים את המצוה, ותוך כדי ואחרי המעשה בפועל נותן לי הרבה שכל ורגש בקיום המצוות. כשיש הבנה מקבלים חיות ושמחה, אבל כדי לקבל את החיות והשמחה צריך קודם לעשות. צריך להתחיל, לקפוץ למים, ואז מבינים. קודם הנעשה, ה"תדיר" של קיום המצוות בפועל, ואז ה"מקודש" של הבנת המצוות.

מעשה פינחס – התגברות החסדים

אנחנו בפרשת פינחס. פינחס מסר את הנפש כדי להציל את העם. כמה הגימטריא של פינחס? נעשה יחד – 208. זו הגימטריא של מישהו בתורה? של אחד מהאבות? יצחק. נקח את המספר הזה ונחלק ב-8 – יצחק הוא הראשון שנימול לשמונה ימים – עולה 26, שם הוי', שם המיוחד, שם המפורש, שם העצם. כתוב ש-יצחק עולה ח"פ הוי', יעקב ז"פ הוי' ו-יוסף ו"פ הוי' – סדרה.

בכל אופן, 208 הוא מספר מאד חשוב. יצחק הוא גבורה וגם פינחס הוא גבורה. מה החידוש לגבי פינחס? שמתוך הגבורה שלו הוא זוכה להיות כהן, וכהן הוא חסד. הוא עושה מעשה של גבורה, והשכר שלו הוא שזוכה ל"ברית כהנת עולם" וכהן הוא איש חסד – שפע חסד ואהבה בלי סוף. סימן שגם הגבורה שלו היא בשרש חסד ואהבה – הוא מוסר את הנפש כי הוא אוהב את העם. הוא לא סתם רוצה לעשות שרירים, להוכיח כמה הוא חזק, אלא רק כי הוא אוהב את העם בלב ונפש. כלומר, הגבורה שלו היא מה שנקרא בחסידות התגברות החסדים – החסד הוא רצון להשפיע, וההשפעה הזו באה בהרבה גבורה ותוקף. לכן הוא זוכה להיות כהן, "ברית כהֻנת עולם".

פינחס – קדקד

אם מדברים על הגימטריא שלו, 208, יש עוד כמה מילים בלשה"ק שעולות אותו מספר. יש מלה אחת שקשורה לתפלין של ראש וגם שוה פינחס – קצת קשה, אבל אשאל בכל זאת. מלה פשוטה, של ארבע אותיות, שעולה 208, והיא כינוי לתפלין של ראש בתורה.

קודם כל נאמר משהו ביחס לתפלין של ראש. אמרנו שתפלין של יד הן "נעשה", קיום המצוות בפועל ממש, ואילו התפלין של ראש הן תורה, לימוד תורה ודבקות בתורה, שמה שיש ליהודי בראש הוא התורה כל החיים. על התורה כתוב "כי הם חיינו" – מה שיש לי בראש נותן לי חיות. יש מלה אחת שקשורה לתפלין של ראש. כתוב "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". כל האויבים – כשהחילים יוצאים לקרב – רואים ששם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ורבי אליעזר הגדול דורש שמה שהאויב רואה הוא את התפלין של ראש של החילים. התפלין של ראש מגלים שיהודי דבוק בה' ויש לו כח של ה' ולכן הגוים פוחדים. הוא דורש "נקרא" כמו יקר – "ליהודים היתה אורה ושמחה וששֹן ויקר", שדרשו ש"אלו תפלין שבראש". רואים מהפסוק הזה שהתפלין של ראש הם סגולה לנצח בכל המלחמות שלנו, מלחמות ה'. מה שמשיח "נלחם מלחמות הוי' ומנצח" בא בזכות התפלין.

ניתן עוד רמז: המלה שקשורה לראש היא מלה כפולה – שתי אותיות שחוזרות פעמיים. כלומר, צריכות להיות שתי אותיות שעולות 104 ואם אני כותב פעמיים זה 208 – קדקד.

"קרקפתא דמנח תפלין"

קדקד הוא קרקפת. יהודי שלא הניח תפלין כל החיים נקרא "קרקפתא דלא מנח תפלין" – יש לו בעיה בקרקפת שלו. אתם כבר מניחים תפלין ב"ה – בינתים חנוך, והילדים שכבר בר מצוה כאן מניחים תפלין מדאורייתא. כשאומרים שמישהו הוא "קרקפתא" בדרך כלל מתכוונים שהוא קרקפתא שאף פעם לא הניח תפלין.

ידוע שהמבצע הראשון שהרבי מליובאוויטש עשה בשביל החילים שינצחו במלחמת ששת הימים, והוא הביא פסוק (שתיכף נאמר) שהסגולה לנצח במלחמה הוא להניח תפלין. אז הוא עשה מבצע שכל מי שיודע מה הם תפלין ילך החוצה, בתל אביב או באיזה מקום, וימצא מי שאולי לא הניח היום תפלין ויניח לו. הסגולה לנצחון היא לא רק של החילים, אלא שכל העם יניח. רוב היהודים הניחו תפלין פעם אחת, בבר מצוה, אבל יש יהודים – ברוסיה, אולי בעוד מקומות בעולם, ואולי גם כאן בארץ – שאף פעם לא הניחו תפלין. יתכן יהודי בן תשעים שמעולם לא הניח תפלין, ח"ו, ואם מוצאים כזה יהודי ומשכנעים אותו בדברים היוצאים מן הלב להניח תפלין זו מצוה מאד גדולה, כי בהנחה אחת הוא יוצא מגדר "קרקפתא דלא מנח תפלין", מגדר "פושעי ישראל בגופן"[1] (שהוא לא מבין את המשמעות). בכך עושים לו עליה, ולכל עם ישראל כי כל עם ישראל ערבין זה בזה, שהוא יוצא מגדר "קרקפתא דלא מנח תפלין".

כל יום – קרקפתא

נספר סיפור: יש מבצע תפלין שיהודים יוצאים, מניחים דוכן ומציעים ליהודים שעוברים ברחוב להניח תפלין, אבל יש אחד שעושה את זה כל החיים, והוא מקפיד – בניו-יורק, שם יותר מצוי – שכל יום חייב למצוא "קרקפתא", יהודי שמעולם לא הניח תפלין, וכשמזכה אותו זה משהו מאד גדול. יש לו הרבה סיפורים, שנכנס לתחנת דלק ומוצא שם כושי ומתחיל לדבר איתו, ופתאום מתברר שאמו יהודיה. הוא מתלהב מאד, שמצא היום "קרקפתא", ומסביר לו שאתה יהודי – לא משנה שאתה נראה כמו כושי, האמא יהודיה אז אתה יהודי, והדבר הראשון שיהודי צריך לעשות הוא להניח תפלין. זה רק שנכנס לאוירה של "קרקפתא".

ברכת גד – "וטרף זרוע אף קדקד"

שוב, איך אומרים קרקפתא בלשה"ק? קדקד, שעולה פינחס, פרשת השבוע. חוץ מהפירוש המילולי, כשאומרים היום שמישהו הוא קדקד, מה הכוונה? שהוא ראש החבורה, המפקד (זה הביטוי בצבא). אם כן, גם נלמד שבזכות הנחת תפלין, ובפרט תפלין של ראש, כל אחד זוכה להיות קדקד.

איפה יש פסוק בתורה עם קדקד? מישהו זוכר? ["ולקדקד נזיר אחיו"]. זה קדקד של יוסף, אבל יש גם קדקד של גד, בברכת משה[2]. מי היה גד? החלוץ העיקרי. עיקר החילים הגבורים, היחידה הנבחרת של החילים שלנו, הוא שבט גד. גם על שבט גד כתוב שהוא הכי קשור למשה רבינו, לכן הוא זכה ש"שם חלקת מחקק ספון" – הכי 'חסיד' מכל השבטים היה שבט גד, והוא גם החלוץ, החיל הכי חזק וטוב. מה כתוב עליו? "וטרף זרוע אף קדקד". איך רש"י מסביר? שהרוגיהם של גד היו נכרים. כשהיה איזה חלל גוי, היו רואים שהוא הרוג על שבט גד. היתה להם אומנות מיוחדת איך לחתוך את הזרוע יחד עם הקדקד – "וטרף זרוע אף קדקד".

מבצע תפלין: "וטרף זרוע אף קדקד" – תפלין של יד ותפלין של ראש

חוץ מזה שקדקד רומז לתפלין של ראש, הזרוע רומזת לתפלין של יד. מהפסוק הזה הרבי התחיל את המבצע של זיכוי יהודים להניח תפלין. הוא הביא מהרא"ש מ"הלכות קטנות", שמביא בהלכות תפלין – כנראה מדרש – שפסוק זה הוא פסוק של תפלין. שבזכות הנחת תפלין – הזרוע והקדקד, תפלין של יד ותפלין של ראש – נצחו במלחמה, והתקיימה אצלם ברכת משה רבינו "וטרף זרוע אף קדקד".

כך כתוב ברא"ש (הרומז לתפלין של ראש, שמו אשר הוא גם אותיות ראש!), מקור מאד חשוב, ומכאן הרבי אמר שהתפלין הם סגולה לנצח, בנוסף למה שהזכרנו קודם על "וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך". המאמר של "וראו כל עמי הארץ" מדבר רק על תפלין שבראש, וכאן מדבר גם על תפלין שביד, מה ששייך לאנשי מעשה. גד הוא איש מעשה, ולפי ספר יצירה לכל חדש יש שבט וחוש, ובחדש אלול השבט הוא גד והחוש הוא מעשה. דוקא אצלו יש את הסדר של "וטרף זרוע אף קדקד" – שחייבים להתחיל מהזרוע, "המעשה הוא העיקר", ומכך מגיעים לתפלין של ראש.

נצחון על הזרוע והקדקד של האויב הפנימי

חוץ מהאויבים החיצוניים, הגוים, יש גם את האויב הפנימי. כתוב בכל ספרי החסידות שהמלחמה העיקרית של האדם היא עם האויב הפנימי, היצר הרע. צריך עם הזרוע והקדקד שלי, של הקדושה, לנצח את הזרוע והקדקד של היצר הרע. הרי לפי הפשט "וטרף זרוע אף קדקד" מדובר בזרוע ובקדקד של האויב, שצריך לחתוך ולהכרית. הזרוע שלי זה המצוות והקדקד שלי היינו התורה. מה אצל האויב? אותו דבר, הזרוע שלו היא המעשים שלו שכנגד התורה, העבירות שכנגד המצוות. אם מדובר ביצר הרע, היינו העבירות שהוא רוצה שאני ח"ו אעשה.

מה הקדקד של היצר הרע? שכל חיצוני. כתוב שהיצר הרע הוא מאד חכם, וגם רוצה לפתות ולשכנע אותי לעסוק בכל מיני חכמות חיצוניות, שהתכלית שלהן – או במודע או שלא במודע – להביא את האדם לרפיון ידים בקיום תורה ומצוות ח"ו. יש ליצר הרע קדקד, שוב, יש לו ראש לתכנן תמיד איך להפיל אותי לדברים לא טובים. הוא רוצה לשכנע אותי בשכל שלי, והוא רוצה שגם לא אלמד כל כך תורה אלא דברים אחרים. צריך לקיים את הפסוק "וטרף זרוע אף קדקד" מכח הזרוע והקדקד של הקדושה. הפסוק "וראו כל עמי הארץ" מלמד שהעיקר להגיע בסוף לקדקד – שם עיקר המלחמה.

עצמת הקדקד הצומח מהזרוע המבצעת

נאמר במלים אחרות: בצבא יש מפקד, מי הקדקד של כולם? הרמטכ"ל. כשאני אומר זרוע, מה הכוונה? פירשנו בהתחלה ש"נעשה" היינו הזרוע – צריך קודם לעשות ואז להבין. אבל איך משתמשים במלה זרוע בעולם? מי בא קודם? הקדקד או הזרוע? הקדקד נותן פקודה לזרוע והיא מבצעת – כמו שקוראים היום "הזרוע המבצעת". אפילו אם חושבים על עברית, לשה"ק, בתוך השרש של מפקד – פקד – יש אותיות קד (ו-פ, פה, כנראה הכח לתת פקודה בפה בא מהקדקד, מהקוד שלו, איך שהוא מתוכנת בפנים). צריך לדעת שיש קדקד ויש זרוע, והקדקד נותן פקודה לזרוע, אבל כדי לנצח בקדושה אני צריך סדר הפוך – "וטרף זרוע אף קדקד", להתחיל מהמעשה שלי, קיום המצוות בפועל ממש, ומכך אני מגיע לקדקד. אם הקדקד שלי נולד וצומח מתוך הזרוע שלי הוא כל כך חזק, שהרבה יותר חזק מהקדקד שלו ומנצח אותו – הקרקפתא שלי, דמנח תפלין.

פינחס – במקום שאין קדקד השתדל להיות קדקד

נעשה עוד גימטריא יפה: אמרנו ש-קדקד הוא פינחס. מה פינחס עשה במעשה שלו? [השתמש בזרוע]. "ויקח רמח בידו" ומה עשה בפועל ממש? לפעמים יש קרב שהמפקד איננו לרגע, לא בשטח, אז צריך לקום חיל אחד וכמאמר חז"ל, "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" – יש הרבה ספורים כאלה (אולי אבא יספר גם ספורים שמכיר) שבאמצע קרב המפקד לא נמצא, מכל מיני סיבות, ואחד החילים צריך לתפוס פיקוד.

מה קרה בסיפור של פינחס? לכאורה זה הסיפור שלו. חוץ מזה שהוא זרוע, "ויקח רמח בידו", מי אמר לו לעשות זאת? מאיפה הפקודה? מי הקדקד מאחורי המעשה שלו? הוא בעצמו. הוא אומר למשה רבינו, כאשר ירדת מהר סיני למדתני שכך וכך הלכה, אבל משה רבינו בכה שם – למפקד היה חוסר אונים באותו רגע, הוא לא יכול לתת ממש פקודה, לכן פינחס כאן באותו רגע נעשה הקדקד. אבל הוא נעשה הקדקד מכח הזרוע של הקדושה, הנכונות למסור את הנפש. אז אומרים לו "קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא" – מישהו מכיר את הביטוי? פינחס בא למשה ואמר שצריך לעשות כך וכך, אבל משה לא נתן פקודה (אפילו כתוב ש"אין מורין כן", לא נותנים פקודה), אבל נותן לו אור ירוק. אומר לו – אתה תהיה המפקד כאן, אתה תהיה הקדקד. אמנם אתה מייחס אלי ולה' – שאני אמרתי בשם ה' כך וכך – אבל כעת לא אמרתי שום דבר לאף אחד, אתה נזכרת. אתה קראת את האגרת – אתה תהיה השליח ליישם בפועל. זה תפקיד שלך, זכות שלך, ובמקרה הזה אתה המפקד של עצמך.

מה היה התפקיד של פינחס אחר כך? למשל, בשבוע הבא קוראים שיוצאים להלחם במדין והוא עומד בראש – הוא "כהן משוח מלחמה". כלומר, הוא מפקד. כאן הוא לקח לעצמו פיקוד, הוא נעשה קדקד – זה החידוש, שהזרוע נעשה קדקד בזכות מסירות נפשו. אם למשל יש סיפור שפתאום יש איזה קרב והמפקד איננו משום מה, וחיל אחד קם ולוקח פיקוד – מה נותנים לו בסוף? להיות מפקד. הוא הוכיח את עצמו, כעת הוא ראוי להיות מפקד. זה בדיוק הסיפור של פינחס, שהוא הקדקד.

"וטרף זרוע אף קדקד" – חזקה של טרף

לסיום נעשה עוד גימטריא יפה: כמה שוה טרף? הזכירו קודם שקדקד כתוב גם אצל יוסף הצדיק, וגם אצלו כתוב טרף – "טרף טרף יוסף". מה שוה השרש טרף? 289. כשלומדים חשבון 289 הוא רבוע. רבוע של מה? בדרך כלל לומדים לוח הכפל רק עד 10, אבל צריך ללמוד לוח הכפל ולהכיר בעל פה את כל הרבועים – משהו מאד חשוב בחשבון. אם לא יודעים, קצת קשה לחשב.

289 הוא 17, המלה טוב, ברבוע. הפעם הראשונה שמספר זה מופיע בתורה הוא שתי המלים "ברא אלהים", השניה והשלישית בתורה. אמרנו ש-קדקד בגימטריא פינחס. כתוב "וטרף זרוע אף קדקד" – כמה שוה אף? 81. גם רבוע, שכן בתוך לוח הכפל שלומדים... כמה ברבוע? 9, ה-ט של טוב. כתוב שהאות העיקרית ב-טוב היא ט (ועליו נאמר "טוביה גניז בגוויה"). כמה עולה אף קדקד? 289, טרף. מ-אף, ט ברבוע, עולים ל-טרף, טוב ברבוע. אם כן, יש לי טרףטוב ברבוע, ו-אף קדקדטוב ברבוע. מה נשאר? "וטרף זרוע אף קדקד", שגם עולה 289! קוראים לכך "בתלת זימני הוי חזקה".

יוצא משהו מופלא, מהדברים הכי יפים בתורה, ש"וטרף זרוע אף קדקד" זה בעצם טרף טרף טרף, שלש פעמים טוב ברבוע, יש משהו מאד טוב כאן. שתי המלים "וטרף זרוע" הן פעמיים טוב ברבוע ו"אף קדקד" הן פעם אחת טוב ברבוע – יחס של "שלם וחצי", ש"אף קדקד" הוא החצי של "וטרף זרוע", והכל על יסוד המלה טרף.

"ותתן טרף לביתה" – גילוי והעלאת רפח הניצוצות האלקיים

נשאל עוד שאלה, איפה אומרים את המלה טרף? לפני קידוש בשבת, כששרים "אשת חיל", כתוב "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה". מה הפירוש טרף? מזון, שפע. מה הסוד שלו? יש מושג, שאולי לא שמעתם, שיש רפח (אחד פחות מ-טרף) ניצוצין. 288 ניצוצות של קדושה, של אור אלקי, שבתחלת הבריאה ה' עשה שהעולם הראשון שברא ישבר – כך ה' רצה – ומתוך השברים יפלו למטה-מטה, מה שאחר כך נעשה העולם שלנו, העולם הזה, 288 ניצוצות. כל התפקיד של עם ישראל – מה שאתם כעת ברי מצוה, מקיימים מצוות ולומדים תורה – הכל כדי לברר, להעלות ולגלות את הניצוצות האלה בתוך העולם.

כל מה שאנחנו עושים כשעושים מצוות הוא לברר ניצוצות. כל ניצוץ הוא אור אלקי, גילוי שה' נמצא כאן, לא כמו שהיצר הרע רוצה להסתיר את האלקות ולומר שהכל רק טבע. ניצוץ הוא כמו הברקה – אדם הולך סתם ברחוב, ופתאום מתגלה לו משהו של השגחה פרטית, ראיה שיש ה' בעולם. זה גילוי של ניצוץ. יש ניצוצות בכל מקום, אבל הם נסתרים – בקבלה אומרים קבורים – בתוך המציאות. אנחנו צריכים לחפור – שרש חפר הוא גם רפח – כדי לגלות את הניצוצות.

הכח שלנו לחפור הוא התורה והמצוות, הזרוע והקדקד של הקדושה. ברגע שהאלקות מתגלה, קוראים לכך שה'כולל' מתגלה – עוד אחד נוסף על רפח, וכבר עולה טרף, טוב ברבוע. כמו "וירא אלהים את האור כי טוב" לגנוז – קודם הוא גונז, אבל בשביל שהצדיקים שלומדים תורה בכל דור יגלו אותו.

נצחון המלחמה מכח התורה

זה הטבע של "אשת חיל". חוץ מהפשט, ש"אשת חיל" היא האמא של כל אחד כאן, מה הרמז של ה"אשת חיל" בספר משלי? ספר משלי כולו משל, ועיקר המשל הוא שיש אשה טובה וח"ו אשה לא טובה. מי האשה הטובה? [השכינה]. השכינה, אבל בפרט זו התורה. האשה הטובה – "אשת חיל עטרת בעלה" – היא התורה, והאשה הלא טובה היא הקדקד דלעו"ז, הקדקד של היצר הרע. כתוב "מהוי' אשה משכלת" – אשה חכמה היא המתנה הכי טובה של ה'.

אם כן, האשת חיל, התורה, היא הנותנת טרף לביתה, לכל עם ישראל. התורה היא הנותנת לנו את הכח בתוכנו לברר את הניצוצות. לכן יש כאן ג"פ טרף, לרמוז לכך שעל ידי ה"נעשה ונשמע" – מה שהתחלנו להסביר – הזרוע והקדקד, אנחנו מבררים את כל הניצוצות מתוך המציאות, וזהו נצחון המלחמה. גם התורה והמצוות הם מלחמה, תפלה היא מלחמה, וכל המצוות הן מלחמות של דוד המלך. כולנו חילי בית דוד, והנצחון הוא שמוציאים מהמציאות את הטרף, "ותתן טרף לביתה". לכן כאן יש את הרמז המופלא הזה, של "וטרף זרוע אף קדקד" – הכל בזכות תפלין.

ברכה לסיום

שתזכו להניח תפלין בשמחה רבה, שמחה של מצוה, ושיתקיים אצל כל אחד ואחד "וטרף זרוע אף קדקד". שתזכו להיות קודם כל הזרוע המבצעת של הקדושה, ובזכות שאנחנו הזרוע המבצעת של הקדושה, אנחנו נעשים כל אחד קדקד בהתאם – כמה שאנחנו הזרוע המבצעת כך זוכים להיות קדקד, "נעשה ונשמע", וממילא מנצחים את הזרוע והקדקד של האויב. זה שייך לפרשת פינחס. שיהיה מזל טוב מזל טוב – הכל בשמחה. שלכל בני המשפחה תהיה הרבה נחת מכלכם, ושלכל עם ישראל תעשו נחת.



[1]. ראה לעיל בשיעור י"ג סיון, פ"ד (תחת הכותרת "הכנה למצוה וקיום המצוה – שתי המשכות" ואילך).

[2]. באותיות החיך, גיכק, ג ו-ק מתחלפות, וממילא קדקד הוא כמו גדגד – "גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב". והוא סוד "חר הגדגד" – חר = קדקד = פינחס.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com