חיפוש בתוכן האתר

מפגש לצות אולפנת לבונה -"דרך ארץ קדמה לתורה"- ז' מנחם-אב ע"ז – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

ז' מנחם-אב ע"ז – כפ"ח

"דרך ארץ קדמה לתורה"

מפגש לצות אולפנת לבונה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. ארבעת פירושי הצמח-צדק

הנושא השנתי באולפנא השנה הוא "דרך ארץ קדמה לתורה". אנחנו מאד אוהבים את המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה", ויש קטע קטן מהצמח-צדק שהוא בשבילנו הפנינה בנושא[ב].

קודם כל, כשיש נושא שנתי מה הכוונה? יש שעה בשבוע בנושא? [לומדים את הנושא, וגם מחלקים לפי חדשים משהו מתוך הנושא לכל חדש – לימוד, שיחות, פעילות חברתית. למשל, אם יש ערב אמהות ובנות עושים אותו סביב הנושא וכו'.] לפי זה הכי טוב לחבר רעיונות עם החדשים – על זה לא חשבתי, אבל מתוך ריבוי הנושאים אפשר בהחלט לחלק באופן שמתאים לחדשים.

"לשמֹר את דרך עץ החיים"

נתחיל לקרוא את הקטע באור התורה (ח"ג עמ' תקפג):

[המדרש אומר:] כ"ו דורות קדמה דרך ארץ את התורה [כל המשפט הזה קשור לתיקון האדם בהיותו אדם, אדם הראשון. מאדם הראשון עד מתן תורה יש כ"ו דורות, כמנין שם הוי' ב"ה.]. שנאמר לשמור את דרך עץ החיים. דרך זו דרך ארץ, ואחר כך עץ החיים זה תורה (מד"ר צו פ"ט).

המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה" מופיע בתחלת תנא דבי אליהו וגם כמה פעמים במדרש רבה. הלימוד הוא מהפסוק "לשמֹר את דרך עץ החיים" (לאחר חטא אדם הראשון והגירושין מגן עדן), וחז"ל לומדים ש"דרך" הוא "דרך ארץ" ו"עץ החיים" היינו תורה ("עץ חיים היא למחזיקים בה"), וממילא מהביטוי "דרך עץ החיים" נלמד ש"דרך ארץ קדמה לתורה". [הרעיון היה שתשע"ח היא שנת "עץ חיים", והבנות רצו דרך ארץ, אז חברנו.] לפי זה צריך לעבוד חזק על דרך ארץ בחדש אלול, חדש ההכנה לתהא שנת עץ חיים – "דרך ארץ קדמה לתורה". זו ההופעה הראשונה של המלה "דרך" בתורה, והכלל הוא "בתר רישא גופא אזיל", "הכל הולך אחר הפתיחה" – כל הדרכים בתורה, כולל "דרך הוי'" וכו', הולכות אחרי "לשמֹר את דרך עץ החיים", כל "דרך" רומזת ל"דרך ארץ".

יש רמז יפה ש"דרך עץ החיים" ר"ת דעה (בנוסח אשכנז אומרים "וחננו מאתך דעה בינה והשכל", קודם "דעה" – "דרך עץ החיים" – ואחר כך בינה והשכל, רבדים יותר עמוקים בעסק התורה). במדרש בתחלת ויקרא – "ויקרא אל משה וידבר הוי' אליו מאהל מועד לאמר" – מדובר על כך שמשה רבינו לא נכנס לאהל מועד בלי שה' קרא לו, והיינו דרך ארץ שקדמה לתורה (לכן נוהגים להתחיל את הלימוד עם תינוקות של בית רבן מפסוק זה, להדגיש להם את הכלל הגדול של "דרך ארץ קדמה לתורה"), ושם כתוב ש"כל תלמיד חכם שאין לו דעה נבלה טובה הימנו" כש"דעה" היא במובן של דרך ארץ (כמו הלכות דעות ברמב"ם), מתאים לרמז ש"דרך עץ החיים" ר"ת דעה.

הפסוק הבא בתורה הוא "והאדם ידע את חוה אשתו וגו'"[ג], מדע"ה באים לדעת אדם וחוה להוליד תולדות, קיום המצוה הראשונה בתורה שנתנה להם לפני החטא, "פרו ורבו", שבפי חז"ל נקראת "מצוה רבה", והוא ראשית התיקון של חטא עץ הדעת. "והאדם ידע את חוה אשתו" היינו פירוש עיקרי ל"דרך ארץ" שקדמה לתורה היינו "[והאדם ידע את חוה אשתו] ותהר וגו'", וכמו שיבואר עוד בהמשך בענין שמירת הברית[ד].

פירוש ראשון: דרך ארץ – שפלות

ויש לומר פירוש דרך ארץ [הוא מביא כאן בתמצית ממש ארבעה פירושים לדרך ארץ, וגם הסדר חשוב.]:

הדרך שיהיה בבחינת ארץ [היינו שדרך ארץ היא להזדהות עם הארץ, להיות ארץ. מה פירוש?], היינו שפלות, ונפשי כעפר לכל תהיה [כאן יש יסוד היסודות אצלנו, שהרי כל עיקר תיקון האדם – כמו שכתוב אצלנו ב"פרק בעבודת ה'" – הוא שפלות. כאן הוא כותב מאד ברור, שעוד לפני שאדם לומד תורה ומקיים תורה הוא צריך לקנות בעצמו את מדת הארץ, מדת השפלות, "ונפשי כעפר לכל תהיה"], ואחר כך פתח לבי בתורתך [כפי שאומרים אחרי כל תפלה. קודם "ונפשי כעפר לכל תהיה", בחינת "דרך [ארץ]", ואחר כך, בזכות זה, "פתח לבי בתורתך"], בחינת עץ החיים [תורה].

פירוש שני: דרך ארץ – "רצוא" (תפלה קודמת לתורה)

אי נמי דרך לבוא לבחינת ארץ, רצוא.

פירוש שני, באותו עקרון שדרך ארץ היינו הדרך להגיע לארץ, אבל מסביר ארץ אחרת – לא שפלות אלא "רצוא", כפי שדורשים "למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה"[ה]. בחינת אשה, כמו הגימטריא הידועה אצלנו ש"דרך ארץ קדמה לתורה" בגימטריא אשה כשה-א שוה אלף, ואם ה-א פשוטה שוה בדיוק "אשה כי תזריע וילדה זכר", מכאן לומדים שקודם צריכה להיות התעוררות מלמטה, אתערותא דלתתא, "אשה מזרעת תחלה", ואחר כך אתערותא דלעילא. ה"דרך ארץ" היא האתערותא דלתתא.

לכן גם יש רמז ש"דרך ארץ" שוה תפלה – התפלה היא ביטוי ה"רצוא" בנפש בעבודת השי"ת. "דרך ארץ קדמה לתורה" במובן של תפלה היינו "מבית הכנסת לבית המדרש" – קודם מתפללים בבקר ("שתהא תפלתי סמוכה למטתי") ואז לומדים[ו]. התורה היא מן השמים, אור שיורד מלמעלה, אור ישר, והתפלה היא מה שהלב שלי עולה לה', "נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים", "לבו למעלה" בזמן התפלה, ה"רצוא" של התפלה.

[שאלה: לכאורה יש קצת ניגוד בין הפירוש הראשון לשני, בראשון ההזדהות עם הארץ ובשני עליה מהארץ?] זה בדיוק הווארט שלנו ב"פרק בעבודת ה'", שלא לחשוב ששפלות היא שקיעה למטה, משהו שיכול להגיע ליאוש או דכאון. אדרבא, שם מוסבר שהשפלות האמתית היא כח שמעורר את הרצון להתעלות. שוב, הסדר כאן מאד חשוב – הוא מתחיל מהשפלות ודווקא ממנה בא למה שנראה כתנועה הפכית, ארץ מלשון "רצוא". קודם ארץ של שפלות, "ונפשי כעפר", ואחר כך ארץ לשון רצוא, מלמטה למעלה (מיסוד העפר ליסוד האש). עד כאן הפירוש השני, רק כמה מלים.

פירוש שלישי: דרך ארץ – מנהגים טובים

אי נמי דרך ארץ מנהגים טובים [ומביא על זה פסוק פלאי לכאורה, שאנחנו תמיד מתפעלים מהדוגמה שמביא כראיה שדרך ארץ היא מנהגים טובים, פסוק שדוד המלך אומר לשלמה בנו לפני שמסתלק:], על דרך [הנני] הולך בדרך כל הארץ [מה המנהג של הארץ? למות. זה הפסוק של מנהגים טובים... אבל הוא לא מתכוון ככה, אלא להביא מהפסוק ראיה שמתוך הטבע אפשר ללמוד מנהגים טובים.].

יש הרבה שמפרשים – גם הוא במקום אחר – ש"דרך ארץ" היא כמאמר חז"ל המפורסם "אלמלא נתנה תורה היינו למדים צניעות מחתול וכו'" – מאמר המבוסס על הפסוק "מלפנו מבהמות ארץ", שאומר שצריך ללמוד מהטבע מדות טובות. הכי פשוט ש"דרך ארץ" היינו מדות טובות, והרבה מדות טובות לומדים מהטבע. כתוב שם "אלמלא נתנה תורה", הרבה יסודי תורה לומדים מהטבע. הרבי הרש"ב היה מקפיד לומר ברכה כל שעה, שלא תעבור שעה בלי ברכה, ואם לא היה לו משהו לאכול אמר הפסוק "ברוך אתה הוי' למדני חקיך", והסביר שלא מתכוון לחוקי התורה אלא לחוקים שה' הטביע במציאות, חוקי הטבע שמתוכם הוא לומד את דרכי ה'.

כתוב ש"מנהג ישראל תורה". במקום אחר הוא נותן דוגמה למנהגים טובים – הקפות של שמחת תורה, מנהג טוב שלא כתוב בפירוש בשום מקום. לפי הסוד למנהגי ישראל שהתקבלו יש שרש אפילו יותר גבוה ממצוות התורה, כמו שנסביר תיכף ש"קדמה" היינו גם קדימה במעלה, ולא רק קדימה לפי סדר של זמן. יש כנראה משהו במנהג הזה, מהפסוק שהוא מביא – "הנני הולך בדרך כל ארץ" – בחינה של מסירות נפש שיש ליהודים בטבע (טבע היהודי).

כל הטבע מלא הנהגות של דרך ארץ, לכן בשנה הזו צריך ללמוד "פרק שירה" (שירה בגימטריא דרך ארץ), כי כל מה שקשור ללימוד מהחיות, מהטבע בכלל, הוא אחד מפירושי "דרך ארץ קדמה לתורה" – קשור לפירוש המנהגים הטובים כאן. הפשט הוא כמובן מנהגים טובים שיהודים מאמצים לעצמם במשך הדורות. הפסוק בא להוכיח ש"דרך ארץ" הוא המנהג של הטבע. (לא דרך אל הארץ אלא דרך של הטבע).

והמנהג שורשו למעלה מהתורה, כנזכר בסידור בד"ה ושאבתם מים [יש מצוות דאורייתא, מצוות דרבנן ומנהגים – על פי פשט יורד אבל בסוד יש כאן תופעה של "חותם המתהפך". שם הוא מסביר ששמחת בית השואבה, ניסוך המים בחג, יותר גבוה מניסוך היין שכן כתוב בתורה – "חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה" – ועוד יותר גבוהים מהכל הם מנהגים טובים (שמחת ההקפות של שמחת תורה יותר מאשר שמחת בית השואבה בחג), שהם בחינת "דרך ארץ קדמה לתורה". גם בתקופה הראשונה של ימות המשיח פוסק הרמב"ם ש"עולם כמנהגו נוהג", היינו בחינה של דרך ארץ שקודמת לקיום דברי התורה ככתבם, בתקופה השניה של ימות המשיח – "וגר זאב עם כבש" כפשוטו (היינו שינוי מהותי בדרך ארץ גופא, שתהיה על פי תורה לגמרי, היינו תכלית האיחוד של תורה ודרך ארץ שתלוי בתכלית הגילוי של הטבע היהודי, מה שהיהודי הוא רחמן ביישן וגומל חסדים גם בטבע הנפש החיונית שלו, כמבואר בתניא). עד כאן הפירוש השלישי.].

פירוש רביעי: דרך ארץ – שלום ואחדות

אי נמי דרך ארץ שלום הבריות [כתוב הברית, אבל כך צריך להיות.], ואם כן זהו ענין אחדות [אחדות בין הנשמות. הרבי תמיד מדייק אהבת ישראל ואחדות ישראל – לא מסתפק בביטוי אהבת ישראל. התכלית של אהבת ישראל היא אחדות, אחדות שגם באה לידי ביטוי במעשה משותף, פעולה משותפת.] שבחינה זו גבוה מאד

(כמו שכתוב בתו"א פרשת נח בד"ה הן עם אחד וכו' [ושפה אחת, בדור הפלגה. כתוב בחסידות שהאחדות – אפילו חבר פושעים – מגיעה ממקום גבוה מאד שנקרא עולם העקודים (בו כל האורות, כל הנשמות, עקודים בכלי אחד), שיותר גבוה מעולם התיקון (שלכל אור יש את הכלי שלו, כלי רחב שמסוגל להכיל את האור מבלי להשבר, כמו שקרה בעולם בנקודים, הממוצע בין עולם העקודים לעולם הברודים, עולם התיקון). עולם התיקון (עולם האצילות) הוא תורה (יעקב אבינו, עמוד התורה, הוא "בעל עולם התיקון"). לכן, אם ה' לא היה מסכל את האחדות שלהם, מדת הדין לא היתה יכולה לפגוע בהם בכלל – כל זמן שיש אחדות אמתית יש חיסון מוחלט, אפילו אם מדובר בפושעים, כי האחדות באה ממקום שנקרא עקודים שיותר גבוה מהשבירה והתיקון ששם דווקא יש שכר ועונש. (שאלה: למה אחדות היא דרך ארץ?) הוא לא מביא כאן פסוק. בדור הפלגה, אחרי המבול, כולם הגיעו לבקעה ועשו ברית שלום ביניהם. דוגמה לדרך ארץ שלפני מתן תורה (ולפני הופעת אברהם אבינו בעולם, ראשית ה"שני אלפים תורה" שלאחר "שני אלפים תהו", וכמו שיתבאר).]).

ארבעת הפירושים בסוד הוי'

אם יש פה ארבעה פירושים צריך להיות מבנה מוכר על פי סוד, לא זוכר אם פעם עשינו. [יש ב"לחיות עם הזמן".] השאלה אם אותו דבר כמו שנאמר כעת[ז]... כעת נבאר בסוד הוי':

שפלות היא מלכות – ה תתאה שבשם.

אחר כך "רצוא" הוא אמא, ה עילאה שבשם. על השפלות והרצוא כתוב "הא בהא תליא", הכל בתוך הארץ.

מנהגים טובים יוצאים מהדרוש של ניסוך המים בחג, "חביבין עלי דברי סופרים יותר מיינה של תורה", ובמקום אחר מסביר על "אלמלא נתנה תורה" היו לומדים את כל המדות הטובות מהחיות – לימוד של חכמה (י שבשם). יש משהו מאד חכם בללמוד מהטבע, כמו "למדני חקיך" שהזכרנו קודם.

האחרון, שהוא שלום הבריות – אחדות בין כולם – הוא דעת, "מפתחא דכליל שית", ה-ו שכוללת את כל המדות, עושה שלום בין כל הקצוות. צריך לעשות שלום בין הקצוות, זו האחדות, וזו פעולת הדעת. לכן אנחנו מסבירים אהבת ישראל ואחדות ישראל כחסד ודעת.

אם כן, הצירוף שיוצא כאן הוא ה תתאה, ה עילאה, י ו-ו – ההיו – שלפי ר"א אבולעפיא זהו הצירוף של חדש אלול ולפי שיטה אחרת הצירוף של חדש אדר. כל הצירופים מוסכמים, אבל יש שני צירופים שיש בהם דעות הפוכות – ההיו ו-ההוי – והשאלה מה אלול ומה אדר. "אלו ואלו" – החדש של תחלת הלימודים וגם החדש של סוף החרף.

כל המדרגות בכתר ובמלכות

[שאלה: כשהוא אומר ללמוד מטבע העולם "דרך ארץ" היא איזו הכנעה למציאות וכשהוא אומר שלום הבריות הוא מדבר על הנהגה אנושית, מה שהאדם יוצר.] היינו בטול בחכמה ומגוון דעות שונות בדעת. "כלם בחכמה עשית" (אצל השי"ת החכמה נחשבת לעשיה גשמית, בחינת הכנעה ובטול, כמבואר בתניא). הרבה פעמים כתוב שמנהגים שרשם בכתר – התורה היא חכמה ו"דרך ארץ קדמה לתורה" היא גם קדימה במעלה, הכל בכתר. אבל לפי פשט "ארץ" היא מלכות.

בכל אופן, יש גם בכתר וגם במלכות, "אני ראשון ואני אחרון", את כל ארבע הבחינות. אם מדברים בכתר זו חכמה סתימאה – מה שאמרת הרגע, ללמוד מהטבע ולחקות את הטבע, ללמוד מהחתולה, מהתרנגול ומהנמלה ומהיונה. איך לומדים מהחיות? צריך הרבה להתבונן[ח]. ירידת הדורות – פעם אנשים היו הולכים בחוץ, היו מתבוננים במה שרואים. איך הבעל שם טוב הגיע לכל ההשגות שלו? הוא התבונן, בנמלה, בעלה שנפל מהעץ. צריך הרבה להתבונן בטבע, במה שקורה בחוץ, במיוחד כאן בארץ ישראל – יש קדושה בארץ ובודאי ראוי מאד להסתכל בארץ, "דרך ארץ [פלאי הטבע של ארץ ישראל] קדמה לתורה [תורת ארץ ישראל]".

ב. "קדמה לתורה" בחמש קדימות

רשמתי הרבה פירושים מספרים שונים על "דרך ארץ קדמה לתורה", כדלקמן, אך לפני כן עוד כלל גדול: בספר סוד הוי' ליראיו[ט] מופיע מושג של הראשונים – חמש קדימות. בדרך כלל אנו מפרשים "דרך ארץ קדמה לתורה" לא רק כ"קדימה בזמן" אלא גם כ"קדימה במעלה". יש עוד שלש "קדימות" וראוי לפרש את האמרה "דרך ארץ קדמה לתורה" בכל אחת מהקדימות. זה מה שעשיתם? [דברנו על קדימה בזמן ועל קדימה בטבע, פשוט ומורכב.] טוב, אלה ו ו-ה עילאה בחמש קדימות, אבל יש למעלה מהן קדימה במעלה וקדימה בעילה ולמטה מהן קדימה במערכה.

נעבור בקיצור על כולן:

קדימה בעילה – דרך ארץ ותורה כמאור ואור

הקדימה הראשונה (כנגד הכתר) היא קדימה בעילה. שוב, אלה לא מושגי החסידות אלא מושגי החקירה, כמו הרס"ג וכו'. הקדימה הראשונה היא בעילה, והדוגמה היא השמש והאור שמאיר ממנה. אף על פי שהם יחד, ואין שום זלזול במעלת האור ביחס למאור, בכל אופן צריך לדעת שבלי שמש אין אור – שהאור יוצא מהשמש, כלומר שהשמש קודמת לאור בבחינת "קדימה בעילה". שוב, חשוב לנו האור, אבל האור חייב שמש והיחס הזה בין השמש לאור נקרא אצל הראשונים קדימה בעילה – השמש היא העילה והאור הוא העלול. זו הקדימה הכי גבוהה, בכתר, קוצו של י.

לעניננו, אם התורה היא אור, כמו שכתוב בפירוש "תורה אור", יוצא שיש משהו ב"דרך ארץ קדמה לתורה" שהיא השמש, המאור. יש מאור ואור, יש משהו בדרך ארץ שהוא העצם מתוכו מאיר האור. לא פשוט ומורכב, ששייך לטבע, אלא משהו הרבה יותר גבוה ממנו. הווארט כאן הוא שיש משהו עצמי – מלה מאד חשובה בחסידות, העצמי, האני האמתי, אם אתקן את ה"דרך ארץ" שלי אגלה מי אני, זה האני האמתי, העצמי, המאור, השמש – ומתוכו אפשר להגיע להרבה אור.

תורה נובעת מאישיות האדם

אחד הדברים שרשמתי הוא ווארט של הקוצקער. הוא אמר[י] שמאמר העולם הוא שספר בלי הקדמה הוא כגוף בלי נשמה, והסביר שהתורה היא הספר ודרך ארץ היא ההקדמה. הוא הוסיף ואמר[יא] שלפי ההתנהגות של האדם – כשאני רואה איך תלמיד חכם מתנהג – אני יכול להכיר את התורה שלו, לדעת מה יאמר. אני רואה את התורה שלו בתוך ההתנהגות האנושית שלו, כי ההתנהגות שלו היא ההקדמה של הספר.

הרבי מהר"ש פעם אמר שאני מדלג על ההקדמות, אלא אם כן ההקדמה היא חיבור בפני עצמו, תורה בפני עצמה – אבל סתם הקדמה 'חבל על הזמן', אתחיל לקרוא את הספר עצמו. כאן הוא אומר משהו שנשמע הפוך – אבל אפשר ליישב – שההקדמה היא העיקר. ההקדמה היא הנשמה והספר הוא רק הגוף, ולפי ההקדמה אני מכיר את הספר שיהיה. [הערה: טבעי שבהקדמה המחבר יותר מדבר על עצמו ובספר על התוכן.] ההקדמה היא השמש והספר הוא האור – זו דוגמה יפה להבין מהי קדימה בעילה, שיש שמש והאור שמאיר מהשמש.

[שאלה: זה אומר שאני צריך לראות את התורה כמבטאת אותי?] כן, מבטאת אותי האמתי. כמו הווארט של רבי דוד מלעלוב, שלעתיד לבוא – כמו שהיום יש מסכת בבא קמא כשיבוא משיח תהיה מסכת דוד מלעלוב, כל יהודי הוא מסכת של תורה, החיים שלו שהם ה"דרך ארץ [שלו, העצמי שלו] קדמה לתורה [שלו]".

קדימה במעלה – "רזי עולם" שלמעלה מ"רזי תורה"

קדימה במעלה היא דרגות של חכמה. כמו שאמרנו הרגע, יש איזו בחינת חכמה בדרך ארץ שאני לומד מהנמלה והחתול והכל שאפילו יותר סתומה מחכמת התורה הגלויה. למה דומה? לווארט המפורסם של אדמו"ר הזקן על "אתה יודע רזי עולם", שרק ה' יודע רזי עולם – תלמידי חכמים רבים יודעים רזי תורה, אבל ידיעת רזי עולם היא אין סוף יותר עמוקה ורק ה' יודע אותם[יב]. זו קדימה במעלה, כשעיקר המעלה היא החכמה. יש בדרך ארץ חכמה מאד עילאה וסתומה, שרק ה' יודע, אבל כאשר אדם מתקן את עצמו הוא גם נעשה שייך לרזי עולם שגבוהים מרזי תורה.

קדימה בטבע – התפתחות מדרך ארץ לתורה

הדבר השלישי הוא מה שהוזכר – קדימה בטבע. כמו שהעובר מתפתח ברחם האם בשלבים, קודם קטן ופשוט ואחר כך מוסיף עוד ועוד אברים ופרטים, מתפרט והולך, נעשה יותר ויותר מורכב (וכמבואר במ"א שמעשה מרכבה בבינה). המצב העוברי-הראשוני קודם לשלב המפותח יותר – קדימה בטבע היא התפתחות, אבולוציה. לפי הפירוש הזה יש תהליך, כמו אבולוציה, מתיקון מדות עד מתן תורה. זהו גם הפירוש הפנימי למה ה' עשה כך, שיהיו עשרים וששה דורות של דרך ארץ לפני מתן תורה – קודם צריך הרבה לעבוד על תיקון מדות ואחר כך ומתוך כך מגיעים לתורה.

כאן הווארט שאלה לא שני דברים שונים, אלא שהתורה צומחת מתוך דרך ארץ. הדבר הראשון היה כמו שמש ואור, בבת אחת, וכאן יש התפתחות ומה שצומח יותר ומורכב יותר חשוב מהפשוט – אי אפשר לומר שהאור חשוב מהשמש, אבל מה שמתפתח חשוב מהפשוט. כאן בהחלט העיקר הוא התורה, אבל הגרעין הוא דרך ארץ. זו תפיסה הרבה יותר פשוטה לאנשים, שהתכלית היא התורה – צריך להגיע לתורה – אבל חייב להתחיל מהזרע, מהדרך ארץ. [הערה: יש משהו יותר יציב ונצחי בפשוט, כי ככל שהדבר מורכב יותר יש יותר אנטרופיה.] יש יותר אנטרופיה, אבל לאידך גם הטבע עצמו שואף למצב המורכב – זהו הפרדוקס של הטבע.

קדימה בזמן – כ"ו דורות קדמה דרך ארץ לתורה

הדבר הרביעי הוא פשוט זמן, כמו שראובן גדול משמעון – ראובן קדם לשמעון כי נולד קודם. גם מתאים ל-כו דורות, יש משהו בדרך ארץ שקודמת בזמן לתורה. למה ראובן נולד לפני שמעון? איני יודע, ככה. גם דרך ארץ צריכה להוולד בנפש קודם ואחר כך, כעבור כמה לידות, התורה. [שאלה: כמו שיצר הרע קודם ליצר הטוב?] נכון, אבל דרך ארץ היא יצר הרע מתוקן, ממותק, מתובל. [הערה: אולי דרך ארץ מטפלת ביצר הרע.] כן, צריך לטפל ביצר הרע וצריך לתבל את היצר הרע עם דרך ארץ.

קדימה במערכה – "בין אדם לחברו" קודם ל"בין אדם למקום" בתיקון המשפט

אבל בעיקר רציתי לדבר על כל הקדימות בגלל האחרון, קדימה במערכה, המלכות. מה זה אומר? אצל מלך יש את המשנה והשליש וכו' – הירארכיה של ממסד. קדימה הכוונה מי יותר קרוב למלך – כולם מטעם המלך, אבל יש מי שיותר קרוב ומי שיותר רחוק, מערכה שלמה שאמורה לעבוד בתיאום, ביחד. תיקון המדינה-המלכות הוא נושא הכי בוער אצלנו, ולפי זה יוצא משהו מאד חשוב, שבתיקון המלכות גופא התיקון הראשון שהמלך צריך לעשות הוא תיקון דרך ארץ של האנשים, עוד לפני שיכוף כל ישראל ללכת בדרך התורה, כמו שכתוב בסוף הרמב"ם. ה"דרך ארץ" במערכה של המלכות "קדמה לתורה".

איך אפשר להבין ולהסביר את זה יותר טוב? כתוב שעיקר התפקיד של המלך הוא למנוע רצח – זו גם תורה, אבל גם דרך ארץ, והוא מונע זאת לא על פי דיני התורה אלא על פי דיני המלכות (שאפשר בהחלט לקרוא להם דיני דרך ארץ של המלכות), דואג שאנשים לא יפגעו אחד בשני. איזו עוד דוגמה שהמלכות קודם כל צריכה לדאוג לדרך ארץ, עוד לפני שהיא דואגת לתורה? [משפט.] נכון, המשפט הוא משפט התורה אבל יש בו שתי בחינות – בין אדם לחברו ובין אדם למקום.

"ואהבת לרעך כמוך" קודם ל"וצדיק באמונתו יחיה"

אחד הפירושים שרשמתי[יג] הוא שבתוך התורה גופא "דרך ארץ" היא בין אדם לחברו ו"תורה" היא בין אדם למקום. מה ה"כלל גדול בתורה"? "ואהבת לרעך כמוך". אבל כתוב במקום אחר "בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר 'וצדיק באמונתו יחיה'". מה יותר חשוב, "ואהבת לרעך כמוך" או "וצדיק באמונתו יחיה"? קשור למה שלמדנו לפני כמה ימים[יד] על שתי דתות, ימין ושמאל (דת ר"ת דרך-ארץ תורה – דת הימין היא ה-ד של דת, האות הראשונה-הימנית, ועיקרה דרך ארץ, ודת השמאל היא ה-ת של דת, האות האחרונה-השמאלית, ועיקרה תורה). למעשה, יש משהו ב"ואהבת לרעך כמוך" שקודם ל"וצדיק באמונתו יחיה" – "בין אדם לחברו" קודם ל"בין אדם למקום" (דת הימין קודמת לדת השמאל). זה אחד מפירושי "דרך ארץ קדמה לתורה" (וראה לוח "היום יום" י"ב מנחם-אב שמתוך אהבת ישראל מגיעים לאהבת ה', וגם הוא על דרך "דרך ארץ קדמה לתורה").

[שאלה: למרות שההבחנה קצת מלאכותית? אני אהיה חבר שלך כי יש הקב"ה שמצווה אותי "ואהבת לרעך כמוך".] כך אתה אומר, אבל אולי מישהו עוד לא יודע שיש הקב"ה. [שאלה: אז למה שנהיה חברים, אלא אם כן 'שמור לי ואשמור לך'?] יש משהו שאחדות היא הבסיס של דרך ארץ. הגוים אמרו שהאדם הוא מדיני בטבע, ואם זהו חלק מטבע האדם יש גם איזה אהבה וחיבור בין אנשים בטבע. [בגימטריא 'אינטרסים'...] כך אתה אומר, אבל הוא רוצה ללמד זכות על אהבת רעים שהיא בטבע ממש (ואם היא בהעלם צריך לגלותה, סוד חש-מל, והיינו החינוך לדרך ארץ). ידוע הווארט בחסידות שאם תסחוט יהודי כמו סמרטוט בסוף תצא טיפה של אהבת ישראל.

הוא כולל בדרך ארץ ארבעה דברים: אהבת האדם, דבוק חברים – מתחיל מאהבת האדם, אני אוהב את כולם, אבל יש לי כמה חברים בתוך הכתה שיש בינינו דיבוק מיוחד. האריז"ל אומר שמשיח לא בא בשל חוסר דבוק חברים. הכל אצלו "בין אדם לחברו". הדבר השלישי אצלו הוא 'בטול רצונו מפני רצונם'. דרך ארץ היא שמתוך אהבת האדם והדבוק לחבריך אתה מוכן לבטל את דעתך ורצונך מפני רצונם. הדבר הרביעי, עוד יותר, הוא 'עשית הטוב והישר בעיניהם' – שאתה מהדר כל הזמן לעשות דברים שהם טובים וישרים בעיני הבריות. כמו שאמרנו הרגע – הכל בריות, אין פה הקב"ה. אתה אוהב אנשים, מתדבק עם אנשים, מוכן להוריד פרופיל כדי להסכים למישהו אחר וגם עושה הרבה דברים טובים בעיני החברים. [זה גם שלילי.] הכל אצלו חיובי, דרך ארץ, להתנהג בדרך ארץ.

טעם הקדימה במערכה

עוד פעם, צריך להתבונן הרבה בדבר האחרון, קדימה במערכה – במלכות, בתיקון החברה – שגם בה יש "דרך ארץ קדמה לתורה". [הערה: יש גמרא בסוף ברכות על רבן גמליאל ורחב"ד, שיש שר לפני המלך ועבד לפני המלך, והעבד יותר קרוב.] יש באמת פירוש[טו] ש"דרך ארץ קדמה לתורה" הוא עבד קודם לבן – קודם תהיה עבד ואחר כך תהיה בן. בגמרא כתוב על עבד ושר, אבל כאן הפירוש הוא עבד ובן. כתוב ב"היום יום" שבלימוד תורה מרגישים כבן אצל אביו, אבל עוד לפני כן צריך להיות עבד. ["גדול שימושה יותר מלימודה".]

[לכאורה "קדימה במערכה" היא לא בטבע וכו' אלא משהו שרירותי, שככה סדרו.] זה נקרא ששרש המלכות ברדל"א, איני מבין. גם איני מבין למה מישהו נולד ראשון (שהרי "ז"א בעתיקא אחיד ותליא" ועוד יותר "ז"א ועתיקא כולא חד"), אבל שם יש יתרון הנראה לעין שהוא גדול והוא קטן, וכאן עוד פחות מובן – כך המלך קובע. מה הכלל של המלך, איך הוא יודע לקבוע מי קודם? [מי שיותר נאמן.] גם, אבל כתוב "משפיל גאים ומגביה שפלים" – למלך אמתי יש חוש ששי, חוש ריח להרגיש בישות של האנשים. תלוי אחד בשני – מי שיהיה נאמן לי הוא מי שבשפלות. [לכן ראשי ממשלה לוקחים מזרוחניקים כמספר שתים, לעולם לא יתקעו להם סכין בגב.] אתה אומר שיש להם שפלות? פרגנת להם. [יצא לי בטעות... זו מעלה.]

אנחנו מסבירים שבתיקון המשפט צריך קודם לתקן "בין אדם לחברו", חשן משפט, ואחר כך לדבר על משפטים, מצות וחוקים, "בין אדם למקום". עד כאן הקדמה על חמש הקדימות. כל מה שאמרנו צריך לחשוב לאיזה חדש הוא מתאים.

[אפשר להגיד שגם בתוך התורה חשן משפט הכי אנושי, הכי דרך ארץ.] נכון, וגם הכי חכם – "הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות". יש משהו שרוב מה שכתוב שם לא מצוות של התורה, אבל הכי חכם. כתוב שרוב דיני חשן משפט שייכים גם לגוים, גוי צריך לדעת חשן משפט כדי לקיים את מצות הדינין שלו עוד לפני הגיור והמהפכה הרביעית.

"דרך ארץ קדמה לתורה" לפני הצמצום

[שאלה: איך מסבירים לפי זה "אסתכל באורייתא וברא עלמא"? נראה הפוך.] אפשר להסביר פשוט ש"סוף מעשה במחשבה תחלה" – הוא הסתכל בתורה וברא את העולם, אבל תכל'ס התורה באה בסוף, "סוף מעשה". ודאי יש תורה קדומה, אבל ה' עשה עשרים וששה דורות בלי תורה – התפתח לאט-לאט. יש את התורה הקדומה, "אסתכל באורייתא".

אבל אם נעמיק עוד יותר, היות ש"קדמה" היא גם במעלה, צריך לומר שיש גם דרך ארץ קודמת לתורה הקדומה (עליה נאמר "אסתכל באורייתא וברא עלמא"). התורה הקדומה היא לפני הצמצום, מה שה' "שער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל", אבל צריך לומר ששם, לפני הצמצום, יש גם שרש לרזי עולם שקודמים לרזי תורה (כמו שמחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר, גם לתורה הקדומה, והיינו כנ"ל שדרך ארץ היא גילוי ה'עצמי' של היהודי, "מחשבתן של ישראל"). ועוד, מה שה' "אסתכל באורייתא וברא עלמא" מתבטא גם ב"למדני חקיך" בטבע, כלומר שהתורה שם כוללת גם דרך ארץ – כמו שיש בתורה גם "בין אדם לחברו" וגם "בין אדם למקום", שם הכל תורה.

ג. פניני "דרך ארץ קדמה לתורה" בספה"ק

כעת נקרא כמה מהפנינים שלקטתי:

קדימת זבולון ליששכר

מה שאמרנו ש"דרך ארץ" בכתר ותורה בחכמה תואם מה שמופיע באריז"ל ביחס בין זבולון ויששכר – "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך". ליששכר יש קדימה בזמן, נולד לפני זבולון, אבל לזבולון יש קדימה בפסוק ובמעלה. מי שנותן צדקה ותומך בלומדי תורה קודם גם במעלה – זבולון הוא הכתר ויששכר החכמה.

אם כן, זו שנה של סגולה להרבה זבולון – הרבה תמיכה בכל המוסדות בזכות הנושא של השנה, "דרך ארץ קדמה לתורה". אם יש הרבה זבולון יש הרבה יששכר. לפי סדר חדשי השנה, יששכר הוא השבט שכנגד חדש אייר, החדש של ספירת העומר ותיקון דרך ארץ, ואילו זבולון הוא השבט שכנגד חדש סיון, החדש של מתן תורה. יש כאן, אם כן, תופעה של "אחליפו דוכתייהו", ובא ללמד ששניהם שקולים ושניהם שייכים גם לדרך ארץ וגם לתורה, ובכל אחד מהם יש מעלה לגבי חברו (וממילא אין שותפות יותר מוצלחת מזו).

רמות "דרך ארץ" בדורות שקדמו לתורה

בחז"ל כתוב ש-כו דורות קדמה דרך ארץ לתורה, אבל יש מקומות שכתוב – לפי מאמר חז"ל אחר – שאלפים שנה הראשונות של בריאת העולם הם "שני אלפים תהו" ומאברהם אבינו מתחילות "שני אלפים תורה". לפי זה רק יט דורות קדמו לתורה, אבל בבחינת תהו. עוד משהו מאד חשוב בחז"ל, ש"דרך ארץ" נקראת ישוב. כתוב שמי ש"לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אינו מן הישוב". יש עם הארץ שאינו תלמיד חכם, לא יודע כלום, אבל הוא "מן הישוב", ויש אחד ש"אינו מן הישוב". במה תלוי? בדרך ארץ[טז].

אם כן, אני מבין שדרך ארץ אינה תהו – "לא תהו בראה לשבת יצרה", ישוב הוא "לשבת יצרה" שאינו תהו. והנה, מצד שני "דרך ארץ קדמה לתורה" היא דווקא "שני אלפים תהו". אלא מה? צריך לחלק לשלש תקופות – יט דורות, עד אברהם ולא עד בכלל, ואז יש עוד ששה דורות מאברהם עד עמרם, עד משה ולא עד בכלל, שהם בחינת ממוצע. מתחילה להאיר תורה, אבל עדיין לא מתן תורה – זו עבודת האבות, עבודה בבחינת "אינו מצווה ועושה". צריך לומר שעיקר התיקון של ה"דרך ארץ" הוא אז. היתה "דרך ארץ" גם קודם, אבל היא היתה תהו, ועיקר התיקון של ה"דרך ארץ" כהקדמה לתורה הוא אז.

דברנו על הקדמה לספר – יש ספרים עם כמה הקדמות. הקדמה היא מקיף, יש מקיף רחוק ומקיף קרוב, הקדמה רחוקה והקדמה קרובה. יט דורות עד אברהם הם דרך ארץ שהיא מקיף רחוק, שיחסית לתורה היא תהו, ההיפך מ"דרך ארץ". כנראה יש שם איזה חוט פנימי, כמו שכתוב בכוזרי, מסורת שעברה אצל גדולי כל דור, במיוחד המצוינים בתורה, הצדיקים כמו חנוך ומתושלח, של תיקון דרך ארץ. אבל עיקר ה"דרך ארץ" שאנחנו רוצים, הדרך הישרה, תיקון מדות, שכבר דרך ה', היא מאברהם. עדיין דרך ארץ, אבל כזו ש"קדמה לתורה".

[שאלה: אפשר לחלק בין לפני המבול לאחר המבול? כמו שהרב אמר על דור הפלגה.] אז יש עוד שלבים, ועדיין עד אברהם העולם היה נוהג באפילה ומאז "אברהם התחיל להאיר". [אבל כשאומרים "דרך ארץ קדמה לתורה" לכאורה מתכוונים גם ל-יט, ולא רק ל-ו דורות.] זה מה שחלקנו, שאלה שתי בחינות של "דרך ארץ". [אבל כל המעלות של דרך ארץ כוללות לא רק את הישרות האברהמית, דרך האבות.] כן, הלימוד מנמלה וחתול היו גם קודם, "מלפנו מבהמות ארץ", פרק שירה.

מה תמיד תמוה? מה האבות חפשו בבית המדרש של שם ועבר? [ביולוגיה...] עדיין אני לא מבין, מה חפש שם יעקב אבינו, כשיש לו אבא יצחק וסבא אברהם? מה הוא "ישב אהלים" אצל שם ועבר? ["רזי עולם".] כנראה. [יש הרגשה שהם יותר פלאיים, כשהדורות יותר קודמים בין הצדיק והמציאות יש יותר פער – יש עולם ויש צדיק פלאי בבית מדרש. האבות הם כבר יותר חלק מישובו של עולם בסביבה, מתקשרים יותר עם המציאות.]

[שאלה: מה עם נקבה וזכר?] פשוט שדרך ארץ היא כמו "אשת חיל עטרת בעלה". לכן כל המשפט "דרך ארץ קדמה לתורה" שוה אשה (נמצא שהדרך ארץ היא האשה שבאשה ואילו התורה היא האיש שבאשה, ודוק).

[שאלה: מה היחס בין המקיפים לפנימיים?] בדורות של תהו החלה להתפתח דרך ארץ בסתר, אצל האנשים הטובים שהיו. [שאלה: אז יש מצב בסיסי של תהו שלא מתוקן על ידי דרך ארץ, שהוא זכרי?] הוא רווק, אבל אשה "טב למיתב", יש לה יותר זיקה לתיקון דרך ארץ מאשר איש.

חוסר דרך ארץ – חילול ה'

עוד נקודה חשובה, דרכה אפשר להבין את הקדימה בחשיבות: כמו שאמרנו קודם מאמר חז"ל "כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו". מה עושה תלמיד חכם שאין לו דרך ארץ? כתוב בפירוש שהוא עושה חילול ה'[יז]. כלומר, יש משהו בדרך ארץ דווקא אצל לומדי תורה, אצל אנשים עם כפות, שקובע לגבי חילול ה' לעומת קידוש ה'. [כמו שהרמב"ם כותב בהלכות יסודי התורה.] כאן אפשר להבין מאד טוב למה "דרך ארץ קדמה לתורה", כי קידוש ה' לעומת חילול ה' קודם לכל המצוות. אם תתחיל ללמוד תורה בלי דרך ארץ חבל שלמדת, כי יכול לצאת מזה חילול ה'. [הגר"א מסביר על סם חיים וסם המות כמו צמח, שאם הוא עקום ואתה משקה אתה מגדל משהו עקום.]

דרך ארץ – לחכות להזמנה

יש ספר אחד[יח] שנותן דוגמה לדרך ארץ – לא כל כך שייכת לבנות, אבל יכול להיות שייכת. הוא מדבר על הקשר של בית כנסת, שיש אחד שנכנס וחושב שהוא חזן טוב או שהוא צדיק או משהו כזה ו'תופס את העמוד' – נגד גבאי בית הכנסת, נגד הכללים – ומתחיל להתפלל כחזן מיזמתו. זו דוגמה שמובאת לחוסר דרך ארץ. איך יכול להתרגם גם לכל בת? דרך ארץ היא לא לתפוס את העמוד בלי הזמנה, דומה ל"ויקרא אל משה" שלא נכנס בלי קריאה. רק כדי לאזן, יש סיפורי צדיקים שבאמת תפסו את העמוד – נכנסו לבית כנסת ותפסו את העמוד נגד דעת כולם.

דרך ארץ – נוחות למי שחושב אחרת

עוד ווארט שמישהו מביא[יט], ש"דרך ארץ קדמה לתורה" קשור למאמר חז"ל "שני תלמידי חכמים הדרים בעיר אחת ואינם נוחים זה לזה..." שחלילה וחס יכולה לצאת מכך חורבה. קודם דברנו על אחדות. מה הכוונה שני תלמידי חכמים? כנראה לא רואים בדיוק עין בעין, לא באותה שיטה. אף על פי כן, אם יש שני תלמידי חכמים באותה עיר – נכון לכל שני אנשים שחושבים אחרת – צריכים להיות נוחים אחד לשני. זו דרך ארץ, ללמוד איך להיות נח עם תלמיד חכם שני, שלא חושב כמוך.

דרך ארץ בסעודה

דרך אגב, יש גם מסכת דרך ארץ שכדאי ללמוד. בהלכות דרך ארץ העיקר הוא לגבי מנהגי סעודה. יש מי שכותב[כ] שעיקר ה"דרך ארץ" – ודאי קשור לכולם, גם בנות – הוא בנימוסי סעודה[כא]. הוא כותב שאחד הדברים בו תלמיד חכם יכול לעשות חילול ה' הוא אם תלמיד חכם נכנס לסעודה ואוכל ברעבתנות. [שייך לחדש שבט, חוש האכילה.]

כשקראתי את זה חשבתי שהרמב"ם אומר שאחד מסימני משיח הוא שהמעדנים יהיו מצויים כעפר. מעדנים גם מלשון עדינות – צריך מעדנים וצריך לאכול אותם בעדינות. מי אוכל את המעדנים בעדינות? מי ש"ונפשי כעפר לכל תהיה". [מי שטועם את המעדן כעפר, כמו נחש...]

ב"היום יום" ה' מנחם-אב מובא עיקר תיקון האכילה על פי החסידות:

"סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו". פירש הבעש"ט: בכל דבר גשמי מהדברים המותרים ישנו טוב ורע: הגשמי הוא רע, והחיות האלוקי המחיה את הגשמי – הוא טוב. [על פי יסוד זה פרש מורנו הבעל שם טוב את שלשת חלקי הפסוק בסדר של הכנעה-הבדלה-המתקה, כיסוד דרכו:] על האדם המשתמש בגשמי להיות 'סור מרע' – לא לרצות בתענוג הנמצא בגשמי, ולהיות 'ועשה טוב' – לרצות להיות נזון ולהוושע מהחיות האלוקי שבדבר הגשמי. ['סור מרע' בדחית התענוג הנמצא בגשמי הוא פעולת הכנעה. 'ועשה טוב' בחשיפת החיות האלקית שבדבר הגשמי היינו הבדלה. לאחר שני אלה ניתן להגיע להמתקה המשלימה בין הגשמיות והרוחניות (מה שנראה כסותר לאמור קודם, אם אין מבינים שיש כאן תהליך של הכנעה-הבדלה-המתקה):] 'בקש שלום ורדפהו' – האדם שהוא [בבחינת] 'סור מרע ועשה טוב' צריך לרדוף ולבקש לעשות שלום בין הגשמי לבין חיות האלוקי שמחייהו.

"כל הזהיר בדרך ארץ זוכה לראות בנחמה"

אנחנו בימי החורבן, עד תשעה באב, ואחר כך ימי הנחמה. יש מאמר חז"ל שמובא בשל"ה[כב] ובראשית חכמה[כג] ש"כל הזהיר בדרך ארץ זוכה לראות בנחמה" – דרך ארץ היא סגולה לראות בנחמה. מאיזה פסוק לומדים זאת? בסוף פרק נ' בתהלים כתוב "ושם דרך אראנו בישע אלהים" – מי ששם את אורחותיו. הפסוק הראשון היה "דרך עץ החיים" וכאן עוד פסוק של דרך שמתפרשת דרך ארץ, ממנו לומדים שכל מי שיש לו דרך ארץ רואה בנחמה.

לפני כמה ימיםיד דברנו על רמות שונות של כוונה בהן אדם עושה מצוות. יש כוונה אחת, במיוחד של הדור שלנו – כך אומר הרבי – שכאשר עושים מצוה מכוונים שהיא "להביא לימות המשיח". בכל מצוה שעושים יש ממד, כוונה פנימית, של קידום הגאולה. לחיות כל הזמן באוירה של "להביא לימות המשיח" – שכל מה שאני עושה הוא בשביל נחמה, בשביל "נחמו נחמו עמי", כל המצוות. ממילא הכוונה יותר גדולה מהמצוות. הוא אומר שהנחמה תלויה בדרך ארץ. כדי שתהיה הנחמה, תכלית כל המצוות, צריך להיות בדרך ארץ. הענין הזה מתאים כעת, ל-ז דנחמתא שמגיעות עד סוף חדש אלול.

דרך ארץ – "בכל דרכיך דעהו"

יש מי שמביא[כד] עוד פסוק חשוב של דרך שהוא דרך ארץ, "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך". יש מביאים שהולך על דרך ארץ, כי כתוב "דרכיך" ולא דרכי שמים. חז"ל אומרים "איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה?", הפסוק "בכל דרכיך דעהו וגו'". מכאן מובן למה "דרך ארץ קדמה לתורה", כי כל גופי תורה תלויים בה. זה מה שאמרו שדרך ארץ אמתית היא להתקשר לה' בתוך החולין (חז"ל פרשו "אפילו לדבר עברה", וכמבואר אצלנו באריכות במ"א). לפי זה אפשר לפרש "והוא יישר ארחתיך" על דרכי התורה, אבל קודם כל צריך להיות "דרך ארץ" של "בכל דרכיך דעהו".

העבודה שקדמה למתן תורה

יש מי שאומר בפירוש ש"דרך ארץ קדמה לתורה" היינו שבע מצוות בני נח לפני תריג מצוות התורה[כה].

נחזור לדורות שלפני אברהם אבינו: יש מי שכותב[כו] שדור אנוש, דור המבול ודור הפלגה הם כנגד שלש המדות הרעות שמוציאות את האדם מהעולם – קנאה, תאוה וכבוד (לפי הסדר) – ודרך ארץ באה לתקן את שלש המדות האלה. [קנאה קשורה לקין והבל?] כנראה.

אפשר לרמוז כאן עוד גימטריא: "דרך ארץ קדמה לתורה" עולה 1305 שעולה כט פעמים מה (אדם, הכל לתקן את האדם כנ"ל, "ונחנו מה", הפירוש העיקרי – שפלות), אבל רק ראשי התיבות דאק"ל שוים ג"פ אדם, זאת אומרת שהשאר עולה הוי' פעמים אדם, הוי' פעמים מילוי שם הוי', שם מה, שהוא "אורח [דרך] אצילות [תורה]". צריך קודם לתקן ג פעמים אדם (י"ל סוד "אדם פנימי, אדם אמצעי, אדם חיצוני", כמבואר בדא"ח. ועוד י"ל שהם התיקון של דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה כנ"ל), בדרך ארץ, ואחר כך באה התורה ומתקנת עוד הוי' פעמים אדם (דרך ארץ ועוד ג"פ אדם = 650 = 25 פעמים הוי'. תורה ועוד כו פעמים אדם = 1781 = אחד פעמים 137, ודוק).

לגבי המקיף הקרוב של האבות ביחס לתורה, יש מי שכותב שדרך ארץ היא פשוט שלש המדות של האבות – אהבה, יראה ורחמים – האבות לפני שמקבלים את התורה, מוחין (וכנ"ל שהתורה עיקרה מוחין חב"ד).

עוד פירוש, שצריך לחשוב לאיזה חדש שייך – יש לנו ספר שלם בענין – שהדוגמה העיקרית בעשרת הדברות לדרך ארץ היא כיבוד הורים[כז]. כתוב שהדבור הזה יותר חשוב מכל הדברות, והוא דבור של דרך ארץ – במיוחד לפי פירוש החינוך, שכיבוד הורים הוא מדה טובה של הכרת הטוב, הפירוש הכי פשוט. מי שאומר שדרך ארץ היא כיבוד הורים כולל בכך דאגה למסכנים, כמו יתומים וכו' – כורך מה שהתורה דואגת למסכנים יחד עם כיבוד הורים כעיקר דרך ארץ. אפשר לעשות הרבה מבצעים של עזרה לזולת לפי פירוש זה.

[בפרשת משפטים בחלק הראשון יש משפטים כלליים – אם יהיה כך אז כך – ובסוף הפרשה כשיש חסדים ה' מופיע כנוכח, "אני הוי'". נשמע כמו החידוש, שהייתם במצרים ולכן תעזרו למסכנים, ולא רק תארגנו את המערכת. נשמע כמו תורה.] כל ההפטרה אתמול היתה שה' לא צריך קרבנות וכו' אלא "למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה" – צריך את הדאגה למסכנות. כל העבודה, כל המקדש, לא שוה כלום, אפילו נמאס, אם אין את ה"דרך ארץ". פירוש מאד אקטואלי לזמן הזה, ש"דרך ארץ קדמה לתורה" והתורה היא כמו בית מקדש. הנביא חוזר ואומר שבית המקדש 'לא שוה שום דבר' בלי תיקון מדות. בכל אופן, כיבוד הורים הוא דבר חשוב כאן.

[אולי אפשר לומר ביחס למה ששאלתי, שהתורה נותנת חוש בהבדלה. דרך ארץ היא כמו הכנעה, כמו שהבעש"ט אומר שאין הבדל בין תולעת אלי ואדרבא. כמו ראש של הבג"ץ, יושרה, קומון-סנס, שאומרת שכולם שוים, עוד מעט יגיע לנמלים ולחתולים...] אנחנו כבר מקדימים רפואה למכה, המהפכה החמישית, תורה לבעלי החיים. אומרים כל הזמן שעיקר התורה הוא הבדלה, "בין דין לדין". [אבל עדיין התורה היא דין, איפה החסד? תשובה: לתת לכל אחד את תחומו נראה לי מאד רחמים.] דרך ארץ היא "אינו מצווה ועושה". היום "גדול מי שמצווה ועושה", הבדלה, אבל לעתיד לבוא יחזור 'גדול מי שאינו מצווה ועושה', הטבע היהודי, יחזור לדרך ארץ.

אהבת ה' טבעית – הכרת הטוב

הרבי ר' בונים מפרשיסחא נתן משל ל"דרך ארץ קדמה לתורה"[כח]: היה חולה אנוש, כולם התייאשו ממנו, ובא רופא מומחה והציל את החיים שלו. מה שהוא אוהב אותו, מודה לו ומחזיק לו טובה אינו משום מצוה – זו "דרך ארץ קדמה לתורה". מה שאתה אוהב את מי שהציל את החיים שלך – הקב"ה – הוא לפני כל מצוות התורה, גם מצות אהבת ה'. יש לאהוב את ה' מפני הציווי, אחת משש המצווות התמידיות של התורה, ויש לאהוב את ה' בטבע, כל בקר הוא מחזיר לך את הנשמה, נותן לך חיים.

לפי זה "דרך ארץ קדמה לתורה" זה כמו "מודה אני" לפני הכל, לפני שנוטלים ידים ונוהגים על פי תורה. [הרב קוק מאד כבד את המתנגדים לו. היה איזה אדמו"ר שהרב קוק עזר לו להגיע לארץ, לקבל סרטיפיקט, אבל כדי שלא יתפסו אותו כמקורב אליו הוא לא בא להודות לו. כשהזמינו אותם יחד לברית הרב קוק לא בא, אמר ש"מודה אני" לפני הכל...]

דרך ארץ – תיקון הברית

יש הרבה ספרים[כט] שמסבירים – קשור בעיקר לכל הצעירים (אבל גם למבוגרים), בנים ובנות – שעיקר פירוש דרך ארץ הוא שמירת הברית, תיקון היסוד, שאי אפשר ללמוד תורה אם האדם לא מתוקן בברית (בהרבה פסוקים "בריתי" היינו "תורתי").

רק אתמול ראיתי משהו מאד מענין בספר החינוך, שאומר שכשם שלבנים אסור להרהר אחר בנות כך צריך לחנך בנות שאסור להרהר אחר בנים. [בנות שאלו אם להן מותר להסתכל על הבנים בעזרת גברים.] מפורש שלא, גם בקיצור שלחן ערוך (הלכות אישות) מסגרת השלחן מביא מספר החינוך קפח "והוא הדין דאסור להרהר בזכר [ח"ו, הנטיות ההפוכות היום.] ואין שום חילוק בזה [ספר חרדים.] וגם לנקבות אסור להרהר אחר האנשים". זה אחד מפירושי "דרך ארץ קדמה לתורה". [הערה: פעם אחת התלמידות הסבירה לי מה ההבדל בין בנות לא דוסיות לבנות דוסיות – בנות לא דוסיות מדברות על בנים, ובנות דוסיות מדברות על בנים דוסים...]

קודם דברנו על "מלפנו מבהמות ארץ" – לפי חז"ל עיקר מה שלומדים מהחיות, מה שנקרא בפירוש "דרך ארץ", היינו בנוגע לעניני אישות ותיקון הברית: "דאמר רבי חייא מאי דכתיב מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו מלפנו מבהמות זו פרידה שכורעת ומשתנת מים ומעוף השמים יחכמנו זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל ומאי מפייס לה אמר רב יהודה אמר רב הכי קאמר לה זביננא ליך זיגא דמטו ליך עד כרעיך לבתר הכי אמר לה לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה ולא זביננא ליך" (תרגום: ומה מפייס לה? אמר רב יהודה אמר רב, כך אומר לה: אקנה לך זג, בגד מפואר, שמגיע עד רגלייך. לאחר מכן אומר לה: תשמט כרבולתו של אותו תרנגול, היינו שלו עצמו, אם יש לו ואינו קונה לך). עיקר מדת דרך ארץ לומדים מתרנגול (לאחר "עריות מיונה", שנאמן לבן/בת זוגו). ידוע הרמז שפיוס אותיות יוסף, שומר הברית, והוא שוה עוף, "'ומעוף השמים יחכמנו' זה תרנגול שמפייס כו'".

קדימת שמירת הברית למתן תורה מתבטאת גם בקדימת נתינת ברית המילה לאברהם אבינו. מבואר במ"א שהאבות אברהם-יצחק-יעקב הם בסוד ארץ-זרע-פרי וממילא "דרך ארץ" היא המילה שנתנה לאברהם אבינו (ורמז: ארץ-זרע-פרי ועוד דרך עולה ישראל-ישראל – היינו שזהו הממוצע – כאשר ה'כנף' היא אברהם אבינו), כמבואר בזהר שבזכות המילה יורשים את ארץ ישראל – "דרך [לרשת את ה]ארץ" (היינו ש"דרך ארץ" של המילה קדמה לתורה בכלל ולתורת ארץ ישראל בפרט).

[בתניא[ל] מבואר בסוד הפסוק "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" ש"צדק" היינו הצדקה (שהיא בגדר "דרך ארץ") הקודמת לדרך התורה, דרך ה', עליה נאמר "אחרי הוי' אלהיכם תלכו" (בחינת אחור), ובזכותה מגלים את הנקודה הפנימית שבלב (בחינת פנים). גילוי נקודת פנימיות הלב היא "היסח הדעת" (מכל הענינים החיצוניים) שעל ידו יבוא משיח, ה"ושביה בצדקה" (דרך ארץ) שקודם ל"ציון במשפט תפדה" (תורה), כמבואר שם בענין "אין ישראל נגאלין אלא בצדקה". שם מוסבר שגילוי נקודת פנימיות הלב היא בסוד הפריעה (שלמעלה מהסרת הערלה הגסה), וממילא "דרך ארץ" של הברית שייך בפרט לפריעת המילה – גילוי עצם הנפש שמעל השכל של התורה (ש"מחכמה נפקת"), קדימת הכתר לחכמה.]

"דרך ארץ קדמה לתורה" בפרקי אבות (הקודמים למתן תורה)

התקופה בשנה של "דרך ארץ קדמה לתורה", כפי שמסבירים כל שנה, היא ספירת העומר – תיקון מדות, פרקי אבות, כדי לקיים "דרך ארץ קדמה לתורה". יש אפילו צדיקים שבליל שבועות בטיש עוד לפני שהלכו לומר את התיקון לא היו אומרים תורה – מחר נקבל תורה, וכעת זמן של "דרך ארץ קדמה לתורה"[לא].

בתוך פרקי אבות בעצמם, יש מי שמסביר[לב] ש"דרך ארץ קדמה לתורה" היינו על דרך "כל שיראתו קודמת לחכמתו" – רואים בפירוש שתורה היא שכל, וקודם צריכים יראת שמים.

יש מי שאומר[לג] משהו מאד פשוט, ש"דרך ארץ קדמה לתורה" היינו "יפה תורה עם דרך ארץ", ומסביר שקודם צריך דרך ארץ. הוא מסביר את "שיגיעת שניהם משכחת עון" – שמי שחורש בשדה נחלש לו יצר הרע. [הערה: תוספות-ישנים אומרים שאם כתוב 'משהו עם משהו' השני הוא העיקר, כמו "חתן עם הכלה".] חשוב לעבוד קשה, לכן יש דעת רשב"י במכילתא שעבודה בששת ימי המעשה היא מצוה – היצר הרע נחלש, ואז אדם יכול ללמוד תורה (בחינת שבת – הרוחנו עוד פירוש ב"דרך ארץ קדמה לתורה" – קדימת ימי החולין ליום השבת קדש). צריך איזה חדש של עבודה בשדה... הוא אומר שעל ידי עבודה אדם נעשה מוכשר ללמוד תורה. [שלש שנים צבא לפני הלימוד...] הצבא שלנו.

תיקון יסודות אש-רוח קודם לתיקון יסודות מים-עפר

יש מי שאומר[לד] גימטריא יפה, ממש חידוש: יש ארבעה יסודות, אש-רוח-מים-עפר. על פי פשט הם כנגד י-ה-ו-ה, כנגד ארבעת העולמות אבי"ע. והנה, אש-רוח שוה "דרך ארץ", אז הוא אומר שדרך ארץ מתקנת את שני היסודות אש ורוח ותורה מתקנת את שני היסודות מים ועפר. כתוב שהתורה נמשלה למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך וצריך לקיים "ונפשי כעפר לכל תהיה [ואז] פתח לבי בתורתך" – התורה מתקיימת במי שעושה את עצמו כעפר, שמשפיל את עצמו. לכן פוסקים כבית הלל, כי היו "ענוים טפי" (לא כי הם מצד החסד דווקא, אלא כי יותר ענוים, דרך ארץ).

כשראיתי זאת מיד הקשיתי, שהרי תורה נמשלה גם לאש. מה יוצא? אם דרך ארץ היא כתר ותורה היא חכמה – מילא. אבל לומר ככה אומר שדרך ארץ היא המוחין, י-ה, הופך את כל הקערה. מי נברא מאש ורוח? המלאכים ("עֹשה מלאכיו רוחות משרתיו אש לֹהט"), אלה היסודות הרוחניים. לומר שדרך ארץ היא "הנסתרֹת להוי' אלהינו" והתורה היא "והנגלֹת לנו ולבנינו" זהו ממש מבט חדש. אומר שדרך ארץ היא הנסתר של התורה גופא – חוזר למה שאמרנו קודם שהכל תורה – והנגלה בתורה הוא התורה שבתורה. מסביר שהתורה נמשלה לאש, כי כתוב שהיינו פנימיות התורה, וגם הרוח היא מנשמת התורה [כמו נבואה.] כן. פירוש מיוחד מאד. [דומה לכך שהיראה קודמת לחכמה.] אכן כתוב בתיקוני הזהר ש-יה היינו דחילו ורחימו ו-וה היינו תורה ומצות.

שוב, הוא הגיע להכל מהגימטריא. הוא גם אומר שרוח קשור ל"רוח ממללא", "ויהי האדם לנפש חיה" ת"א "לרוח ממללא", ואש היא חיות, ברען. כמעט יוצא מדבריו שאש ורוח היינו ללמד את התלמידים והתלמידות לדבר בחיות. כתוב "כי חיים הם למוצאיהם" ודורשים "למוציאיהם בפה". יכול להיות פירוש מאד נחמד ל"דרך ארץ קדמה לתורה", צריך ללמוד איך לדבר באש, בחיות, ואז להתחיל ללמוד תורה. [זה טוב?] כנראה יש הרבה אנשים שבטבע מדברים בהתלהבות, שייך לנשים באופן מיוחד, כי הן אוהבות לדבר, וצריך לדבר בחיות. [טוב לשים לב לאיך הדבור? לא צריך לבוא ממילא?] דרך ארץ באה ממילא. אם הילד שלך מדבר בחיות תחייך, אל תרביץ לו... [למה שלא אגיד לו שהוא חיצון? יש סברא שאם החיות יוצאת בדבור היא יותר החצנה.] צריך לנתב את הברען לתורה.

עד כאן מה שרשמתי אתמול בלילה.

ד. דרך ארץ קדמה לתורה בתורה

תורה שבכתב ותורה שבעל פה

[שאלה: איך "דרך ארץ קדמה לתורה" מתבטא ביחס בין תורה בכתב לתורה שבעל פה?] מסבירים שתורה שבעל פה התחילה לפני תורה שבכתב, התחילה מהאבות. [אבל יש צד שתורה שבכתב נתפסת יותר כדרך ארץ. היא ודאי יותר תוהית כי הדינים כתובים בה יותר מוחלטים, נראה כמו "ברישא חשוכא והדר נהורא".] גם בטבע יש את אכזריות הטבע, כמו שכתוב בספר הכוזרי. [צד של תהו שקודם לתיקון. אז מובן שיש קדימה במעלה שהתורה אומרת שעקרונית היה ראוי להוציא עין למי שהוציא עין, זו קדימה של דרך ארץ, ואחר כך התורה שבעל פה מתחשבת ומתרככת. בתורה עצמה בראשית יותר דרך ארץ ושמות יותר הבדלה.] "מעשי אבות [סימן לבנים]" הם סיפורים, ומבואר בתניא שמקור הסיפורים גבוה יותר מהמצות, שרש הסיפורים הוא במוחא סתימאה, קשור ל"רזי עולם" כנ"ל.

ועוד, ועיקר, לכלל הגדול ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו" יש יוצא מן הכלל, כמו "עין תחת עין" שאנו מאמינים בקבלת חז"ל שאין הפירוש כפשוטו אלא ממון, ומה שהוציא הכתוב בסגנון המשמע כפשוטו היינו שעלינו לדעת שכך היה מן הראוי על פי טבע. טבע זה, שבבחינת "יקוב הדין את ההר" (מדת אלקים ללא רחמי הוי'), ושיש בביצוע שלו משום אכזריות, הוא אכן דוגמה טובה למה שאמרנו קודם שיש את הדרך ארץ של יט הדורות שקדמו לאברהם אבינו, שדרך ארץ זו עדיין בגדר תהו, "תהו לא דרך" – לא דרך ארץ המתוקנת של האבות. הדרך ארץ של האבות, שבתוך "שני אלפים תורה", היינו שרש הטבע המתוקן של התורה שבעל פה שקודם למתן תורה שבכתב.

בכלל, כתיבת התורה שבעל פה בזמן רבי, המהפכה הראשונה, היא דוגמה טובה של דרך ארץ קדמה לתורה בתורה שבעל פה גופא – כל עוד שהיא בעל פה היא גמישה וזורמת עם המציאות מדור לדור, היינו בחינת דרך ארץ, משא"כ כאשר היא באה בכתב, אזי דווקא נעשית בבחינת תורה קבועה (כך אפשר לדרוש את הביטוי "קביעת עתים לתורה" – עתים משתנות, משא"כ כאשר קובעים את העתים, כותבים את התורה שבעל פה, אזי היא הופכת "לתורה").

דרך ארץ – התקשרות לצדיקים

יש ווארט מאד חשוב[לה]: אי אפשר ללמוד תורה בלי בטול פנימי לצדיקים, לתלמידי חכמים אמתיים. אצל חסידים היו אומרים שלא שוה כל התורה אם אין לך רבי – דרך ארץ היא מה שכל אחד קשור למקור, לצדיק, ובזכות ההתקשרות הוא יכול לקבל תורה. כמו שאמרת קודם, שיגדל ישר בתורה שלו, לא עקום. יכול להיות בחדש כסלו וגם בחדש שבט. דרך ארץ היא רבי, התקשרות לצדיק (האות צ היא האות של חדש שבט, כנודע), ואחריה אפשר ללמוד תורה.

כתוב שהמאמר הראשון ששמע אדמו"ר הזקן במעזריטש הוא "נחמו נחמו" (שנקרא בהפטרת השבוע), אך ספק "אם הוא המאמר הראשון לבואו [מיד כשהגיע למעזריטש, והיה מסופק עוד במשך כשבועיים האם להשאר שם.] או הראשון לאחר השבועיים שהחליט להשאר ונתקשר"[לו]. הספק הוא האם דרוש "נחמו נחמו" היה בגדר "דרך ארץ" – התורה ששומעים מהצדיק לפני שמתקשרים אליו, קצת במגמה לבחון האם ראוי להתקשר אליו – או שהוא בגדר "תורה" לאחר ההחלטה להתקשר לצדיק. יש לדרוש כי היינו שתי בחינות הנחמה עצמה, "נחמו נחמו" – "נחמו" של "דרך ארץ" (כשעיקר הנחמה היא שיבת ציון, נחמת רחל ב"ושבו בנים לגבולם") ו"נחמו" של "תורה" בתחושת "[נחמו] נחמו עמי יאמר אלהיכם" (בשמיעת תורה חדשה מפי משיח).

עיקר ועומק החידוש בתורה – "תורה חדשה" של משיח – מורגשים רק לאחר ההתקשרות הפנימית לרבי[לז], אך "דרך ארץ קדמה לתורה" וללא התורה הראשונה אי אפשר להגיע לתורה השניה (ובהיותה הסבה למסובב של ההתקשרות יש בה גם קדימה במעלה ביחס אליה), והיא על דרך ביאה ראשונה העושה את האשה כלי, בהתקשרות לבעלה, הקודמת לביאה שניה לשם הולדה, שהיא התהוות חדשה ממש (וכנ"ל בסוד "והאדם ידע את חוה אשתו", "דרך ארץ" של הזיווג, הקודם ל"ותהר", אותיות תורה).

"דרך ארץ דברה תורה" – הבנת פשט התורה בדרך ארץ

בפרשת השבוע נקרא "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" ורש"י מפרש "יכול אפילו שכב בחצי היום ת"ל 'ובקומך' יכול אפילו עמד בחצי הלילה ת"ל 'בשבתך בביתך ובלכתך בדרך', דרך ארץ דברה תורה, זמן שכיבה וזמן קימה" (וכאן דוגמה יפה לכך שסתם "דרך" מתפרש כ"דרך ארץ", כנ"ל). נמצא שמ"דרך ארץ" לומדים פשט בדין תורה של "ובשכבך ובקומך" – "דרך ארץ קדמה לתורה" גם ככלל גדול שדרך ארץ מלמדת את הפשט האמתי בתורה (וממילא היא חייבת לקדום לתורה, כדי שהתורה תובן כדבעי, ולפי הכלל שהסבה גדולה מהמסובב יש כאן גם קדימה במעלה, וכן קדימה בעילה, ש"תורה אור" מאירה מתוך המאור של דרך ארץ, כנ"ל).

בפרט ה"דרך ארץ" מלמדת כאן לגבי זמן חיוב מצות התורה. כלומר, ללא דרך ארץ אין זמן מסוים למצוות – התורה והמצוות מצד עצמן, ללא דרך ארץ, הן מעל הזמן. התורה מצד עצמה היא בסוד יחודא עילאה, בו הזמן בטל בלמעלה מהזמן, ואילו דרך ארץ היא בסוד יחודא תתאה, בו הלמעלה מהזמן מאיר בזמן (הארת שם הוי' בשם א-דני, בו מתגלות מצוות המלך) – עיקר התבה זמן הוא ארמית (כפי שהיא מופיעה בספר דניאל), בחינת אחור ויחו"ת ביחס ללשה"ק, כנודע – וקדימת דרך ארץ לתורה היא כמבואר בדא"ח ששרש יחודא תתאה הוא מעל שרש יחודא עילאה (כשרש הכלים למעלה משרש האורות, "אשת חיל עטרת בעלה", "עד דוד הגדיל" וכו').

פשט קודם לעיון

יש מי שמסביר[לח] שבתוך התורה עצמה לימוד הפשט הוא בגדר "דרך ארץ" והתורה שבתורה היא העיון והפלפול, כאשר סדר הלימוד הוא "דרך ארץ קדמה לתורה" – לימוד וגרסת הפשט קודמים לעיון וההבנה המעמיקים יותר (שייך לצירוף של חדש אב, "הסכת ושמע ישראל היום", כפי שלמדנו בסעודת ראש חדש על "'הס' ואחר כך 'כתת'").

כמובן, גם מי שהתנגדו ל'פלפול' (כמו המהר"ל) הסכימו שלאחר הלימוד הפשוט ("למגרס") צריך להעמיק ("למיסבר"), להגיע להבנה טובה בעומק הסברות ואף להבין דבר מתוך דבר וכו'. אם כן, היחס של "דרך ארץ קדמה לתורה" הוא כקדימת החכמה ("מה שאדם למד מרבו") לבינה (הבנת דבר מתוך דבר בעיון האדם עצמו), ועל דרך "שמע בני מוסר אביך [חכמת התורה, שהיא יחסית בגדר 'מוסר'[לט], דרך ארץ] ואל תטש תורת אמך [הבנת התורה, שהיא בגדר תורה]".

ה. דרך ארץ ותורה – השלמה הדדית

מה מוסיפה התורה?

[שאלה: מה באמת היחס בין התורה לבין דרך ארץ? קצת מזכיר את סוגית ה"אש דת למו", שלכאורה 'משמאלו דת ימינו' הכל דרך ארץ, כל הזמן יש את המתח הזה – גם בתוך הצבור הדתי, כל הזמן טענת ה'לייטיות' היא טענת ה"דרך ארץ", והחרדי יותר שחור ופחות עם דרך ארץ.] לכך התכוונתי, כנ"ל.

[אני מרגיש שכל ההבחנה הזו עושה את התורה פחות ופחות דרך ארץ. תורה שבכתב היא דרך ארץ, חשן משפט הוא דרך ארץ, אז מה נשאר לתורה? כדי שלא יהיה דרך ארץ צריך לעשות אותה משונה...] לכן אמרנו שבשרש הכל תורה. צריך להגיע "לפני הצמצום", לפני צמצום המוחות המסתכלים על צבורים שונים כמתעמתים זה עם זה.

[בכל זאת, מה באמת התורה מוסיפה? היום רואים חילונים מאד עדינים, מאד מעדנים, והרבה פעמים רואים שהצד השני פחות עדין. יש לי אח שמתעסק בביזנס והוא אומר שהמדרג הוא שעם חילונים הכי כיף, מספיקה תקיעת כף ושלום על ישראל, אחר כך מזרוחניקים, וחרדים מה שתכתוב לא תעזור, הם באים בכח התורה, כח האצבע, נכנסים בלגונות, באין כניסה וכו'.]

"פשרה עדיפה מדין"

יש עוד פירוש כאן, שאומר שדרך ארץ נקראת "לפנים משורת הדין", וממילא מובן שאינה תורה. יש אחד שמפרש שתורה היא שורת הדין, מה שכתוב בתורה, ודרך ארץ היא לפנים משורת הדין – ממש "דת ימינו", חסד. מהי מדת החסד? לעשות לפנים משורת הדין. גם בדעת תורה אמתית, מי שתובע ממונו בדין לא יכול להיות דיין (וכן על פי תורה "פשרה עדיפה מדין", יש קדימה במעלה לפשרה של דרך ארץ על דין תורה[מ]). מצד אחד הוא דיין, אבל הוא עצמו אף פעם לא יתבע את החבר וכיוצא בזה. [מאיפה מגיע? מהדרך ארץ שלו או מהתורה שלו?] מהדרך ארץ שלו!

יש גם ב"היום יום" שבסופו של דבר מדות טובות ותורה – כך אמר אדמו"ר הזקן לילדיו – הא בהא תליא ובשרש ודאי אותו דבר. אפילו הפסוק של שבת חזון, שסיימנו בו אתמול את ההפטרה, הוא "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה". למה צריך שני דברים? "ציון במשפט תפדה" היינו 'דת שמאלו' ו"ושביה בצדקה" היינו 'דת ימינו'. יש אנשי צדקה שהם לפנים משורת הדין, חסד, דרך ארץ, "בין אדם לחברו", ויש אנשי משפט, על פי שורת הדין.

גם בתחלת הבריאה, כתוב שה' חשב לברוא את העולם במדת הדין וראה שהעולם לא מתקיים, לכן שתף עמה את מדת הרחמים. [אז נראה שהתורה היא הרחמים.] "וסביביו נשערה מאד" – עם מי שמאד צדיק אפשר ללכת במדת הדין, תורה נטו, ויש בכך מעלה. אבל היות שלא שומרים דברי תורה צריכים רחמים מבחינת ה', 'דת ימינו', כי בשרש באמת יש מה ש"דרך ארץ קדמה לתורה". הקושיא היא קושיא טובה, זה התיקון של הדור.

התורה – זכרון ה'

[אם דרך ארץ מוצלחת ומסתדרת בלעדיה וקודמת לה בכל המעלות, אז אני צריך להסביר למה צריך תורה בכלל ומה היא מוסיפה? היא מאזנת? לא ברור מספיק טוב הממשק ומה שמרויחים ממנו.] יש עוד פירוש, כפי שאמרנו קודם, ש"דרך ארץ" היא אהבת האדם בטבע – שאוהבים אנשים בטבע. מה יכול להיות יותר טוב מזה? התשובה מאד פשוטה, שרק דרך ארץ ורק 'דת ימינו', כמה שהכל לבן – כמו שדברנו – בסופו של דבר מביאות לשכחה טוטאלית שיש הקב"ה בעולם. גם בשבת דברנו על שכחה.

[לא מבינה את השאלה, רואים שבחברה החילונית הכל מותר.] הכל מותר ואין ה'. לכן דברנו על "וצדיק באמונתו יחיה" ("וצדיק באמונתו יחיה" היינו סוד "צלא דמהימנותא", ה"צל" הכפול של הצלם, שאינו אור לבן בעלמא דין). בפרק לג בתניא מתואר אחד שקשות לו כל המצוות, יתכן שגם מתוך מחשבה זו – אפשר להיות אדם טוב גם בלי המצוות. לכן צריך לומר לו שיחשוב רק על מצוה אחת, אמונה, ואם יחשוב עליה יבין שצריך את כל המצוות כדי להיות קשור לה'. אבל לפני כן צריך בטבע להיות עם אהבת ישראל. [פרק לב לפני פרק לג.] יפה.

[נשמע שהתורה מוסיפה את הדין. איזה חסד יש לתורה?] החסד ש"דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". אהבת ישראל היא מצוה בתורה, יש מלא מצוות של חסד. התורה היא מודעות לה', וה' הוא בעיקר רחמן וסלחן, עם יג מדות של רחמים. כתוב שדרך ארץ התחילה מחטא אדם הראשון. חטא אדם הראשון גרם לכך שה' היה צריך להדגיש לבני אדם שיש שכר ועונש – דע לך שאם אתה בסדר יש שכר ואם לא יש עונש. הכל מצב בדיעבד, ככה כתוב[מא], שכל השכר ועונש הם מפני שאדם חטא. אם אדם לא היה חוטא לא היה צריך שכר ועונש, לא גיהנם וגן עדן, לא צריך לאיים בכלל – אז הכל תורה, "תורת חסד" (שעל לשונה של ה"אשת חיל", בוגרת האולפנה). מה נעשה שאנחנו אחרי החטא וצריך לתקן, צריך קודם דרך ארץ. [הפסוק "לשמֹר את דרך עץ החיים" הוא אחרי החטא.]

התורה מוסיפה שכל על הדרך ארץ של הטבע

[אין צד להגיד שברגע שהכנסת את הקב"ה כל הצדדים של חסד נהיים יותר קיצוניים לחיוב? יותר תנועה של מסירות נפש, הקרבה וויתור.] תלוי מי המורה שלך... [כל הזמן לא ברור אם התורה מציבה מול החסד דין, או שאומרת 'כל החיים יהיה משפט'?] כתוב "לא תעמוד על דם רעך" וכתוב "חייך קודמין". שאלה בהלכה, האם אתה צריך לסכן עצמך כדי להציל את החבר? [התורה אומרת לא לקפוץ לפי רוב הראשונים, והכתר, הדרך ארץ, אומרת לקפוץ.] יפה, זה ה"לפנים משורת הדין". [אז למה צריך לדעת מה התורה אומרת ואז לקפוץ? אולי לקפוץ ישר?] יפה, "דרך ארץ קדמה לתורה".

[אז מה התורה מוסיפה?] שתהיה יהודי ולא חיה, גם חיות עושות דברים טובים במסירות נפש. [ראיתי סרטון שפיל קטן טבע ושלשה פילים קפצו להציל אותו. למה אני צריך תורה? שאהיה ישר פיל!] כדי שתהפוך להיות אדם (ישראלי, "אתם קרוים אדם" בזכות "זאת תורת האדם", התורה שבאה לאחר תיקון הדרך ארץ). ה' נתן תורה כי נעבעך, אנחנו לא פילים...

[אי אפשר לומר הפוך, שבזכות התורה לא תסתכן סתם להציל מישהו לא לפי שורת הדין?] מתאים לעוד פירוש, שדרך ארץ היא הרגל טוב בלי שכל. נעבעך, ה' נתן לבני אדם שכל, וכדי ליישר את השכל צריך תורה. דרך ארץ היא בלי שכל. כמו שאתה שואל, בשביל מה צריך תורה? אני מוותר על השכל שלי ואהיה חיה טובה.

[כל סיפורי החסידים על האנשים הפשוטים של הבעל שם טוב, כולם "דרך ארץ קדמה לתורה", ותמיד הרב מסביר שהבעש"ט התעקש להפוך אותם לתלמידי חכמים. מה הוא הרויח?] הוא עשה יחוד. יש סיפורים שהיה יהודי פשוט שהיה כל בקר קורא את כל הסידור – שבת, ר"ה, יו"כ. אז בא איזה תלמיד חכם והסביר לו שהיום לא יום כיפור... [יש סיפור בזמן האריז"ל ולחם הפנים.] כן, ואז הוא קבל עונש חמור. יש ויש.

[התם של רבי נחמן התמלא חכמה בלי לקלקל את התמימות. כן, אבל מי צריך את זה?] צריך לתקן גם את השכל – יש שכל ויש ה'. [אז כל התורה נועדה לסדר את השכל?] בפשט כתוב שהנפש האלקית היא בעיקר שכל ונפש הטבעית היא בעיקר מדות. לכן בהרבה מקומות קוראים לנפש האלקית הנפש השכלית. השכל הוא לפני ה', ועם השכל המתוקן אפשר להתקשר לה'.

התורה – תוספת נס על הטבע

בלי שכל יתכן טבע טוב, אלהים בגימטריא הטבע, אבל לא יותר מזה – אין שם הוי'. "שמע ישראל [בשכל] הוי' אלהינו הוי' אחד". כך אומר משה רבינו, שהוא הדעת, השכל, התורה. דווקא כאשר נכנסים לארץ ישראל, הדור שנכנס לארץ וצריך להתעצם עם הדרך ארץ, צריך לומר לו "שמע ישראל", לא לשכוח את השכל, כי שם נמצא ה', שם הוי', הנס.

אפשר לומר גם ככה: אם אני רק דרך ארץ, אלהים בגימטריא הטבע, אני אלקים – כמו שה' אמר בתחלת הבריאה, "אני אמרתי אלהים אתם", שכולם יהיו אלקים. אדם חטא, ודווקא בסיפור השני של מעשה בראשית יש שם הוי'. רוצים להגיע לשם הוי', שהוא נס. תיקון דרך ארץ הוא תיקון שם אלקים. בשביל מה צריך תורה? בשביל שם הוי'. מכח התורה רוצים גאולה ובית מקדש. בית מקדש הוא נס, הוא לא יבוא בטבע, ובשביל נס צריך תורה, התקשרות לקב"ה, לשם הוי'.

"דרך ארץ קדמה לתורה" בכל הספירות

אם מתבוננים בכל קשת הפירושים והביאורים שלמדנו, אפשר למצוא את "דרך ארץ קדמה לתורה" בכל הספירות:

"דרך ארץ קדמה לתורה" התפרש לנו (כמה פעמים) כקדימת הכתר (שרש ה"דרך ארץ" שלמעלה מטעם ודעת) לחכמה (ש"אורייתא מחכמה נפקת"); קדימת החכמה ("מוסר אביך") לבינה ("תורת אמך"); קדימת המוחין (י-ה, יסודות האש והרוח) למדות (וה,  יסודות המים והעפר); קדימת החסד ('דת ימינו') לגבורה ('דת שמאלו'); קדימת היסוד (שמירת הברית) למלכות (תורה שבעל פה, "מאן מלכי רבנן"); ומלמטה למעלה קדימת המלכות (דרך ארץ) לתפארת (כללות ז"א, "עמודא דאמצעיתא", עמוד התורה).

יש להוסיף שבנצח והוד, שכנגד משה (איש התורה) ואהרן ("אוהב שלום ורודף שלום"), ההוד קודם לנצח (אהרן נולד לפני משה), בסוד "הולך בתֹם [תמימות, פנימיות ההוד] ילך בטח [בטחון, פנימיות הנצח]" כמבואר בכ"ד; נצח והוד נקראים גם "למודי הוי'" וביחס אליהם התפארת שקודמת להם היא דרך ארץ  – "דרך ישרה... שהיא תפארת לעושיה ותפארתו מן האדם" (וכן מלמטה למעלה נו"ה הם סוד מנהגי ישראל, דרך ארץ, הקודמים לתפארת עמוד התורה).

שיהיה בהצלחה רבה – גם לדרך ארץ וגם לתורה, תורת משיח שתכלול את שניהם יחד. שיהיה צום קל, ושלא נצטרך לצום בכלל, ושנה טובה ומתוקה.

[מה הרב מתיר למעשה ללמוד בפנימיות בתשעה באב?] אני אוהב ללמוד את ספרי החוזה, בעל ההילולא של תשעה באב.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] הובא ונתבאר גם ב"לחיות עם הזמן" פרשת בראשית.

[ג] "דרך עץ החיים. והאדם ידע את חוה אשתו" = 1724 = אברהם יצחק יעקב (638) שרה רבקה רחל לאה (1086), יחוד שלשת אבות וארבע האמהות של עם ישראל.

[ד] שאר האותיות של "דרך עץ החיים" = חשמל, חש-מל, דרך ארץ כפירוש הראשון של הצ"צ, שפלות, שחש ושותק עד שמל את קליפת הישות שלו, ואח"כ מל בדברי תורה. וזה לשון החוזה מלובלין זצ"ל, בעל ההילולא של תשעה באב, בספרו זאת זכרון:

הנה איתא חשמל עיתים חשות ועיתים ממללות כי הנה האדם צריך לראות שלא יהיה לו שום פניה אחרת בתורה בפרט בשעת שהוא דורש ומחדש לא יבוא לו שום גאוה והתפארות מזה וכשבא צריך לשתוק ולהתיישב וזה הוא חשמ"ל... עיתים חשות ועיתים ממללות ממילא מיישר מחשבותיו כראוי ודו"ק [היינו "דרך ארץ [להתישב בדעתו שלא תהיה לו שום פניה ומחשבת גאוה, חש] קדמה לתורה [בפרט כשדורש ומחדש בתורה]".].

ופי' שני מחמיר יותר ואומר חיות אש ממללות פי' שלא ידבר כ"א ע"י החיות של התורה והתלהבות אהבת הבורא ב"ה ויראתו הנקר' שלהבת י"ה שהוא אהבה ויראה שהוא מן י"ה החיות של אדם תמלל פי' שלא ידבר עד שיבוא לו החיות הגדול והתלהבות שהיא החיות אש בעצמה ממללות" [והיינו ע"ד הפירוש שיבוא לקמן ל"דרך ארץ קדמה לתורה", שדרך ארץ היינו שני היסודות אש ורוח, הדבור (רוח ממללא) באש קדש, ואח"כ תורה היינו שני היסודות מים עפר, ודוק.].

[ה] וראה גם שפת אמת ליקוטים פרשת יתרו ד"ה "וישב משה".

[ו] ראה גם אגרא דפרקא אות מח.

[ז] שם מבוארים ארבעת הפירושים כנגד ארבע מדרגות בכתר – שפלות ומנהגי ישראל כנגד שתי מדרגות ברדל"א, שלום ואחדות כנגד רישא דאין ורצוא כנגד רישא דאריך, וד"ל (וכן בהקבלה לשתי רביעיות נוספות: חגי תשרי וארבעת האנשים שנקראו חנוך בתורה).

[ח] וראה גם שפת אמת לך לך תרנ"ד, וז"ל:

דבאמת מי שהוא משכיל יכול להבין מעצמו השגחת הבורא ית' בשים לב לכל הדברים המתהוים בעולם ואיך הקב"ה עושה חסד עם כל ברי' וזאת היתה כל עבודת האדם קודם קבלת התורה והוא בחי' דרך ארץ שקדמה לתורה ובזה הי' אברהם אע"ה מהלך בעצמו כדאיתא בזוה"ק שהי' חכם גדול והבין חכמת מעשה בראשית.

[ט] שער כ הערה כא.

[י] אמת ואמונה אות תמט, וז"ל:

דרך ארץ קדמה לתורה. כמו שהקדמה לספר היא שעל ידה נודע מהות הספר כמו"כ מתוך התנהגות ד"א של אדם ניכרת מהות התורה שלו.

[יא] שם אות רצז, וז"ל:

הרבי מגאסטנין זצ"ל אמר בשם רבינו זצ"ל שכל המחברים עשו הקדמה לספריהם ומורגל בפומא דאינשי ספר בלי הקדמה כגוף בלי נשמה ולכן השי"ת עשה גם כן הקדמה לספרו והוא דרך ארץ כי דרך ארץ קדמה לתורה.

[יב] נתבאר גם בהתוועדות י"ט כסלו ש"ז (ובנקודה מעובדת מתוך הדברים) ובשיעור כ"ד טבת תש"ע.

[יג] ספר הברית ח"ב מאמר יג (אהבת רעים) פי"א, וז"ל:

וכשנחפשה לדעת אם חובת אהבת האדם קדמה או חובת התורה, נאמר שהיא קדמה אפילו לתורה הקדושה, כמו שאמרו חז"ל (באבות דר' נתן) דרך ארץ קדמה לתורה שנאמר לשמור את דרך עץ החיים (בראשית א'), דרך זו דרך ארץ, עץ החיים זו תורה, וכן הוא בריש תנא דבי אליהו בזה הלשון לשמור את דרך זו דרך ארץ, עץ החיים מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים ואין עץ החיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה עכ"ל:

והנה מודעת זאת לכל משכיל כי אהבת בני האדם ודבוק חברים ובטול רצונו מפני רצונם ועשיית הטוב והישר בעיניהם היא היא דרך ארץ, כי הלא זה הדרך להתנהג עם כל שוכני ארץ לעשות כרצון איש ואיש כפי האפשרי ולהדריך עצמו במנהג החביב בעיני כל אדם בארץ, והתורה בכבודה ובעצמה אפילו במקום שיש לבעל דין לחלוק ולמינים לטעות לא נמנעת מללמד דרך ארץ לבריות וכתבה נעשה אדם (בראשית א') שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן כמו שמביא רש"י בשם חז"ל, ולא עוד אלא שהתורה בעצמה מחלה על זיו כבודה בלב שלם ותלך ותשב לה מנגד מפני חיי האדם ותשב אחור היא וכל מצותיה לקיים כל הנפש לבית יעקב ותצוה לחלל את יום השבת ולאכול ביום צום כפור בשביל פקוח נפש אדם וכן בשאר כל המצות חוץ משלשה שסימנם דכ"א דם כפירה אשת איש, ואמרה וחי בהם (ויקרא י"ח) ולא שימות בהם כי למחיה שלחה אלהים לנו אשר על כן נקראת משיבת נפש כי תשיב אנוש עד דכ"א, וכאשר צותה לחלל כבוד שבת ויה"כ מפני חיי אדם כך צותה לחלל כבוד אב ואם מפני דרך ארץ לשום שלום בארץ בין אדם לחבירו, דהיינו כי יהיה ריב בין אדם לחבירו ואמר אחד לאביו ואמו פלוני איש ריבי רוצה לעשות עמי שלום ואביו ואמו אומרים לו לא תעשה עמו שלום יעזוב את אביו ואת אמו ולא ישמע להם בזאת אך שלום יעשה לו עם בעל ריבו, ויבוקש הדבר וימצא כתוב כן ביורה דעה (סימן ר"מ ס"ק י"ו) וז"ל האב שצוה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחול לו עד זמן קצוב והבן היה רוצה להתפייס מיד לולא צוואת אביו אין לו לחוש לצוואתו עכ"ל, הרי שהחוב הזה קדמה לתורה:

וככה במצות התורה עצמן המצות שבין אדם לחבירו קדמו למצות שבין אדם למקום, כנאמר הירצה ה' באלפי אילים ברבבות נחלי שמן, הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו'), ואמרו חז"ל (פרק אלו הן הלוקין ופרק לולב וערבה) עשות משפט זה הדין, ואהבת חסד זו גמילות חסדים, והצנע לכת זה הכנסת כלה והוצאת המת, כלומר אם אין אתם רוצים לקיים כל מצות התורה אסתפק עצמי מכם במצות אנשים כי זה יסוד התורה ועיקר כל המצות והחוקים והקב"ה מקפיד על אלה המצות יותר מעל המצות שבין אדם למקום, כמו שאמרו חז"ל (בפרק יום הכפורים) עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר ועבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. וכן דור הפלגה פשטו יד בעיקר ופנו למעלה ואמרו מה שדי כי נעבדנו לאו כל הימנו שיבור לו את העליונים נעלה לרקיע ונעשה עמו מלחמה לא נעקרו מן העולם אלא הפיצם ה' בעולם בלבד, ודור המבול לא פשטו יד בעיקר ונעקרו מן העולם, מפני שדור הפלגה היה ביניהם אהבת רעים ואחדות כנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים (בראשית י"א) ודור המבול עזבו אהבת רעים כנאמר ותמלא הארץ חמס (שם ו') כמו שמביא רש"י ז"ל על פסוק ומשם הפיצם (שם י"א), והטעם כי אם יופר ברית חברת האדם וינתק חבל קשורם ותתפרד החבילה ויושחת הקבוץ אי אפשר לקיים שום מצוה אשר בין אדם למקום, כי לא כל איש יוכל לכתוב תפילין ולתקן הבתים לעצמו או לטוות ציצית וכדומה, ומכש"כ שאין היחיד יכול להקריב קרבנות ולעשות אפר פרה וכדומה בכל המצות אשר במקדש ה' ובארץ ישראל, ואם חלק לבם ויפן זה בכה וזה בכה יבטלו כל המצות וכל החוקים בהכרח, כי אי אפשר להשלמת מצות התורה בלתי אם נועדו אנשים רבים יחד, לכן המצות שבין אדם לחבירו קודמין למצות שבין אדם למקום:

משל למלך שהלך בלילה אל עמו ועבדו נאמן ביתו הולך אחריו ונר דולק בידו להאיר למלך ואמר לו המלך אני מוחל על כבודי ולך אתה לפני להאיר לי הדרך כדי שאוכל לבא אל עמי, לכן דרך ארץ קדמה לתורה:

וכמה טהורים אמרי נועם אשר חכמים יגידו (במדרש רבה) על פסוק ויתן אל משה ככלותו (שמות ל"א) אין התורה מתקיימת אם אין עמה דרך ארץ עכ"ל, אף אינה נקנית זולתה, כי מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם אחד מהם הוא אהבת הבריות, ואל תתמה על החפץ איך יש דבר שקדמה לתורה כי אחר שכך רצונה וכך צותה התורה הן הן גופי תורה לא דבר זולת. הרי נתבאר בישע אלהים שלא די שאהבת ריעים הוא חוב גמור מצד הטבע ומן השכל ומן הכתוב ומן המקובל, אלא שקדמה לכל דרישת האמת ולכל השגות המדעים והיא יקר מחכמה ומכבוד התורה הקדושה וקדמה להם ואם אין דרך ארץ אין תורה ואין חכמה. ואתה אהובי ואבי ראה גם ראה כמה נחוץ החוב הזה ומה רב ורם מעלתה, ובכן תן לבך על הדבר מן היום הזה ומעלה בכל עת אהוב הריע והאחוה עם הבריות וזכרת להם ברית החברה והקימות את הדבר הטוב הזה לכל אדם, כי לא דבר ריק הוא ואם ריק הוא ממך ואם מך הוא מערכך:

ובהבא לקמן בפנים ראה ילקוט יוסף סימן א אות יט, וז"ל:

ובכלי יקר כתב לבאר, כי הנה בגמ' שבת (לא.) אמרו, מעשה בגוי אחד שבא לפני הלל הזקן, ואמר לו למדני את כל התורה כולה על רגל אחת וכו'. ומבואר שם דשמאי דחה אותו, ואילו הלל קיבלו לאחר שאמר לו ואהבת לרעך כמוך אני ה', מאן דסני עלך לא תעביד לחברך, וזו היא כל התורה כולה, ואידך זיל גמור. וצריך ביאור, ממה נפשך אם אותו גר התכוין להתלוצץ במה שאמר למדני כל התורה כולה על רגל אחת, אם כן למה נזקק לו הלל, ואם התכוין להתגייר באמת, למה דחהו שמאי. אלא כפי הנראה אותו גוי רצה באמת ובתמים להסתפח לנחלת ה', אלא ששאל מהו יסוד התורה כולה, ומהיכן זה מתחיל, ממצוות שבין אדם למקום או ממצוות שבין אדם לחבירו, וענה לו הלל, ואהבת לרעך וכו'. ועיין בכלי יקר שם שהקשה, והרי בגמרא סוף מכות אמרו, בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה. אלא דבין אדם למקום הוא וצדיק באמונתו יחיה, אבל היסוד מתחיל מבין אדם לחבירו, כי דרך ארץ קדמה לתורה...

[יד] שיעור אור ל-ה' אב ש"ז.

[טו] שפת אמת חיי שרה תרמ"ו וכן תרנ"ד ד"ה "במדרש עבד משכיל".

[טז] ראה גם רסיסי לילה אות נה ואור זרוע לצדיק אות ב.

[יז] וראה פלא יועץ ערך "דרך ארץ", וז"ל:

מי האיש החפץ חיים ילמד חיפוש מחיפוש לשמור את דרך עץ החיים כי באמת אמרו דרך ארץ קדמה לתורה ובפרט מי שהוא בגדר ת"ח אם אין בו דרך ארץ הרי זה מחלל את ה' ואת התורה...

[יח] מועד לכל חי סימן יט אות ע, וז"ל:

דרך ארץ קדמה לתורה כידוע ממאמר רבותינו זכרונם לברכה, ובכן מי שבא להתפלל מוסף בראש השנה ויום הכפורים וכל נדרי, וכן בתפילת נעילה, ובסליחות של אשמורת מחודש אלול, והוא אינו חזן קבוע, לא יעבור לפני התיבה אם לא שהוא ברצון השליח ציבור הקבוע שזה חפצו ורצונו, הא לאו הכי יקבל שכר על הפרישה...

[יט] ילקוט יוסף סימן א אות יט.

[כ] רבי חיים פלאג'י בכף החיים סימן כד אות סג, וז"ל:

בכל עת ובכל זמן דרך ארץ קדמה לתורה, וביותר בדברים הנוגעים לסעודה, דצריך להזהר ביותר, דאם אינו נוהג כשורה, הוא נבזה ונמאס, בעיני אלהים ואדם, ועליו יאמרו רע לשמים ורע לבריות...

וראה גם מנחם ציון בהוספות לפרשת שלח:

כי עיקר לימוד הזהירות דרך ארץ הוא על השלחן, כי הזהירות בשאר דברים כמו בתפילה אינו צריך לימוד כל כך והכל יודעין בזה, רק זהירות השלחן צריך לימוד, ללמוד כל ענייני דרך ארץ שמזה אנו יכולים לבא אל התורה, כמו שאמרו חז"ל [ויק"ר פ"ט ג] מלמד שדרך ארץ קדמה לתורה...

וכן בבן איש חי (הלכות) שנה ראשונה פרשת בה"ב אות ט, וז"ל:

וכל העובר על הלכות דרך ארץ הנזכרים לעיל, וכיוצא בהם, הרי זה רעבתן וגרגרן, מסטרא דההוא דאמר הלעיטני נא, והנה הוא נאחז בסבך הסטרא אחרא, ואם הוא בעל תורה ועושה כן, הרי זה מחלל שם שמים, ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, דרך ארץ קדמה לתורה, וכאשר האריכו בזה בספרי המוסר והיראה.

[כא] ראה גם כינוס ילדים ר"ח שבט ע"ב.

[כב] שער האותיות אות ד ערך "דרך ארץ".

[כג] הקדמה לפרק "דרך ארץ".

[כד] של"ה הנ"ל הערה כב ובכ"ד בספרים נוספים, ומשמע שכן גרסו בברכות סג, א.

[כה] צדקת הצדיק אות קכא, וז"ל:

וכל מצוות בן נח הוא מכלל דרך ארץ שקדמו לתורה.

וראה גם ישראל קדושים אות ח, דובר צדק ע"ז אות ג פרי צדיק וארא אות א.

[כו] אמרי אמת נח תרצ"ג ד"ה "בשפת אמת דור המבול"; שם ימים ראשונים של פסח תרס"ח ד"ה "איתא מצה מיכלא דאסוותא".

[כז] ראה ישראל קדושים אות ז.

[כח] הובא בשפת אמת ליקוטים לתנדב"א, וז"ל:

שמעתי בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל על דרך ארץ קדמה לתורה כעין הנ"ל על פי משל רופא שריפא האדם מסכנות נפשות יש לאהוב אותו בלב ונפש, מכל שכן הש"י המחזיר נשמה לפגרים מתים, וזה דרך ארץ מלבד ענין תורה שגדול יותר ע"כ.

וראה גם שיח שרפי קדש (פרשיסחא) אהבה ויראה אות כד.

[כט] ראה עקידת יצחק (אלכסנדר) פרשת במדבר אות ט, וז"ל:

איתא (עי' תנא דבי אליהו פרק א) דרך ארץ קדמה לתורה. ואפשר לבאר על פי מה דאיתא שתכלית ימי הספירה הוא לבוא על ידם לטהרה וכמו שאנו אומרים (לאחר הספירה) אתה צויתנו על ידי משה עבדך לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאותינו, וכענין ז' נקיים, כמו כן אחר השבעה שבועות של הספירה זוכים לצאת מטומאה לטהרה. ועיקר הטהרה צריכה להיות במדת יסוד, לטהר את עצמו בקדושת אות ברית קודש בטהרה גמורה... וזהו ענין דרך ארץ קדמה לתורה, כלומר קדושה וטהרה בעניני דרך ארץ הוא הקדמה לתורה, שעל ידי קדושה וטהרה במדת יסוד יכולים לזכות לקבלת התורה הקדושה.

וראה גם תקנת השבין אות ו.

[ל] אגרת הקדש ד.

[לא] ראה רמתים צופים סימן א אות נח:

ואגב אזכיר כי פעם אחת הייתי על חג שבועות בק"ק לענטשנע. והנה בסעודת הלילה על השולחן פתח אדמו"ר ז"ל ואמר בשם הרב היהודי ז"ל שאמר איך שבליל שבועות אין אומרים תורה כי דרך ארץ קדמה לתורה. ואין דרך ארץ לומר תורה שלמחר יקבלו התורה עד כאן דברי הרה"ק היהודי ז"ל. וסיים הוא אך מה עושים בלילה הזו מכינים עצמם לקבלת התורה באימה וביראה ברתת וזיעה. ובתוך כך אחזתו חיל ורעדה ופחד ויראה. ורעדו כל איבריו וארכבותיו דא לדא נקשן עד שתפס את עצמו בשולחן בכל גופו ולא הועיל כלום. עד שפחדו כל אנשי שלומו והוכרחו ליקח אותו מעל השולחן. ונשאו אותו לחדרו המיוחד והניחו אותו על מטה שלו ושכב שם עד שנח מהפחד ובא וישב על השולחן. זה ראיתי כשישבתי אצלו ממש.

ובישמח ישראל במדבר אות יז, וז"ל:

הנה הצדיקים הראשונים ז"ל לא אמרו תורה בליל א' של שבועות. וטעמם מפני דרך ארץ קדמה לתורה, והלילה הזה היא הכנה ליראה הנקראת שער לתורה, וכמאמר חז"ל (שבת ל"א ע"ב) חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד, וענין ד"א קדמה לתורה מבואר במדרש (ויק"ר ט', ג', ובריש תדב"א ע"ש) כ"ו דורות קדמה ד"א את התורה הה"ד לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג', כ"ד) דרך זו דרך ארץ ואח"כ עץ החיים זו תורה, והענין הוא כי דרך ארץ היינו דרך של מדת "מלכות שנקראת ארץ, דלית לה מגרמה כלום, והיא מקבלת מספירות עליונות ומשפעת בתחתונים, בסוד הכתוב (משלי ל"א, ט"ו) ותתן טרף לביתה, וכן צריך לידע כי הוא לית לי' מגרמי' כלום, ואף התורה שיודע הכל הוא מאת השי"ת החונן לאדם דעת, ואם ידע זאת אז לא יחזיק התורה לעצמו וילמד תורתו לאחרים, וידמה בזה למדת מלכות המשפעת לאחרים, כי כן הוא כוונת הקב"ה בנתינת התורה להשפיע לזולתו, למען ידע גם הוא כי ד' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, וזה הוא הקדמה לתורה, וזה שאמרו ד"א קדמה לתורה, כי קודם שלומד צריך לדעת זאת, מי נתן לו את התורה, ועי"כ לא יתגאה בתורתו.

[לב] צדקת הצדיק אות קצה, וז"ל:

יראה היא מדת כנסת ישראל כנודע. והיינו כי כל ישראל בעלי יראת שמים ואף עמי הארץ. רק הבור אין ירא חטא שהוא אינו בדרך ארץ ודרך ארץ דישראל היינו יראת שמים. ולכך דרך ארץ קדמה לתורה כמו שאמרו (אבות ג' ט') כל שיראתו קודמת לחכמתו...

[לג] פרי צדיק נח אות ב (וראה גם שפת אמת בראשית תרמ"ד ד"ה "וישלחהו").

[לד] עטרת ישועה שבועות אות קמח, וז"ל:

במאמרם ז"ל דרך ארץ קדמה לתורה (מדרש רבה פרשת צו [ויקרא רבה פרשה ט אות ג]). הנה על ידי ספירת העומר מתקנין ב' יסודות א"ש רו"ח, כי נאמר אצל מנחת עמר 'אביב קלוי בא"ש' [ויקרא ב יד]. גם ניתקנה מצות ספירה בקול לתקן סוד הרו"ח [בסוד 'לרוח ממללא' עיין לעיל במאמר ז לשבועות]. ועל ידי התורה מתקנים ב' השניים מי"ם עפ"ר, כי אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים את עצמו כעפ"ר ושיריים סוד ענוה, גם מה מי"ם הולכים למקום נמוך וכו' [תענית ז.], ואלו השנים מי"ם עפ"ר עולה מ"ת, לזאת בשעת קבלת התורה פסקה זוהמתן ובטלה מיתה בעולם לולא חטא העגל. אולם צריכין להקדים סוד הספירה שבא לתקן הני ב' א"ש רו"ח שעולה דר"ך אר"ץ, וזהו 'דרך ארץ' רומז לימי הספירה שהספירה 'קדמה לתורה', שהיא קודם קבלת התורה. כי העיקר הוא לתקן בימי הספירה למען שנוכל לבוא לרזא דעצרת בקבלת התורה.

[לה] ראה שפתי צדיק מטות אות ג:

כי רצונו יתב"ש שכל אחד מרצונו יבטל עצמו ודעתו לתוה"ק ולתלמידי חכמים, כענין דרך ארץ קדמה לתורה, זהו המכוון שיפעול בלבו שיהי' בטל לתוה"ק ותלמידי חכמים העמלים בה...

[לו] לוח "היום יום" י"א מנחם-אב.

[לז] וממילא אי-שמיעת החידוש בתורה מעידה על פגם בהתקשרות – ראה רמ"ח אותיות אות נו (נתבאר בשבת בה"ב ש"ז).

[לח] קהלת יעקב ערך דר, וז"ל:

הפלפול של התורה ופנימיותיה נקרא תורה, ופשוטי הדינים שהן גופי הלכות שיתנהגו בהן בני אדם נקרא דרך ארץ וזהו קל ללמוד, אמנם על ידי יגיעת הפלפול של התורה מתיש כוח החומריים, וזה שאמר (אבות פרק ב' משנה ב') יפה תלמיד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון, וזה שאמר (תנחומא צו י"ג) באהרן ומרים שהיו עסוקים בדרך ארץ הנ"ל בפשוטי הלכות ולא העמיקו כמשה רבינו ע"ה בפלפול, ועיין בשל"ה דף קצ"ח באורך, ואפשר שזה שאמרו בתנא דבי אליהו (ויקרא רבה פרשה ט' אות ג') מלמד שדרך ארץ קדמה לתורה, כמו שאמרו (ברכות ס"ג ע"ב עבודה זרה י"ט.) לעולם ילמוד אדם תורה והדר יהגה, ואמרו (ברכות ס"ג ע"ב) הס ואחר כך כתת ואמרו (הוריות י"ד.) סיני קודם הכל צריכין למרי חטיא, וזה בחינת דרך ארץ.

[לט] דרך ארץ מוסר תורה עולה ד"פ משיח (ממוצע כל תבה). לעיל נתבאר ש-דת היינו דרך-ארץ תורה, ואם מוסיפים מ של מוסר נשלם סוד דמ"ת – פרצוף הדעת באלפא-ביתא אי"ק בכ"ר, אלפא-ביתא של הכתר (כפי שנתבאר בסוף שיעור ה' מנחם-אב הנ"ל הערה יד). שלש האותיות של כל ספירה (באלפא-ביתא דאי"ק בכ"ר), מימין לשמאל, הן כנגד פנימיות-אמצעיות-חיצוניות הכלים, כאשר עיקר סוד היחס של ימין-שמאל הוא בפרצוף הכתר (אריך אנפין, בו הדכורא והנוקבא הם הימין והשמאל) והוא מתבטא בעיקר בדעת דיליה (שהיא "דעת דבין כתפין", בה תרין עטרין שבדעת), וד"ל. בדעת שבכתר שרש 'דת ימינו' (שעיקרה דרך ארץ ומוסר) בעטרא דחסדים של הדעת ושרש 'דת שמאלו' (שעיקרה תורה) בעטרא דגבורות של הדעת, וד"ל.

[מ] על "ועשית הישר והטוב" מפרש רש"י "זו פשרה לפנים משורת הדין". "הישר" בגימטריא דרך ארץ. "הישר והטוב" עולה "אהיה אשר אהיה" (הממוצע בין דרך ארץ ל"אהיה אשר אהיה" הוא 232, תענוג וכו') – התורה בסוד שם הוי' (וכדלקמן ביחס תוספת התורה-הנס על דרך ארץ שבטבע) ושם "אהיה אשר אהיה" הוא סוד הטבע היהודי שיתגלה לעתיד לבוא (בבחינת "אינו מצווה ועושה"), בחינת דרך ארץ. "אהיה אשר אהיה" משלים את "דרך ארץ קדמה לתורה" ל-1848, כאשר ממוצע כל תבה בשני הביטויים הוא 308 וממוצע כל אות 77 (בגימטריא מזל, עז ו-מגדל – סוד "מגדל עז שם הוי' [סוד המלכות, דרך ארץ] בו ירוץ צדיק [סוד התורה] ונשגב" וד"ל). בצירוף לשון רש"י, "זה פשרה לפנים משורת הדין" עולה הכל יד (דוד) פעמים 132, יג פעמים יעקב וכו'.

[מא] שפת אמת ליקוטים לתנדב"א.

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com