בע"ה

ב' ניסן ע"ז – הרצליה-פיתוח

שנת הדרור

יום הולדת אלכסנדר-אהרן שי' לוין

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

יום הולדת מט – שלמות מדות הלב

לחיים לחיים. קודם כל מזל טוב לאלכסנדר-אהרן שלנו, לכל המשתתפים בשמחה, כמובן לבני המשפחה קודם כל.

היום אלכסנדר אהרן שלנו בן מט שנים. 49 הוא מספר מאד מיוחד, 7 פעמים 7, כמו שבספירת העומר אנחנו סופרים מט ימים, מחסד שבחסד עד מלכות שבמלכות. יש שבעה כחות בלב, שבע ספירות, וכל כח כלול מכל הכחות. לכן יש חסד שבחסד, גבורה שבחסד, תפארת שבחסד, עד מלכות שבחסד, וכך לגבי כולם – סה"כ מט.

אחר כך, אחרי שגומרים לספור מט ימים, בא חג השבועות, יום החמשים. עליו כתוב "תספרו חמשים יום". אנחנו לא סופרים אותו בעצמנו, לא אומרים 'היום חמשים יום לעומר', הקב"ה סופר אותו.

הכניסה לשנת היובל – שנת הדרור

היום החמשים של הספירה הוא גם כמו שנת היובל, סופרים מט שנים, ואחר כך באה שנת החמשים – אלה שנות חיים של אדם וזו בעצם המשמעות הפנימית של הענין אצל אלכסנדר, שהיום הוא נכנס לשנת היובל שלו.

בתורה "יובל" נקרא "עולם". "עד עולם", עולם שלם, הוא יובל שנים. בשנה הזאת, שנת היובל, הקב"ה משפיע וסופר אותה מלמעלה, המשכת אור ושפע רב בגו"ר מלמעלה. ספירה היא גם לשון הארה, כמו אבן ספיר, "ספיר גזרתם". מי שמאיר את השנה הזו, שהיא בעצם שלמות של כל החיים עד עכשיו, הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, "שנת החמשים שנה".

יש מלה מיוחדת בתורה לשנה הזאת, שנת החמשים. המלה הזו היא "דרור" – "וקראתם דרור בארץ". מהו דרור? חופש, חירות. המספר חמשים הוא חמשים שערי בינה. בלשון הזהר הקדוש בינה היא "עלמא דחירו", עולם – עולם שלם, "עד עולם" – של חירות. כלומר, השנה הזו היא שנה של חירות, של דרור, "וקראתם דרור בארץ".

דרור – חופש ובושם טהור

לכבוד יום ההולדת, רצינו הערב להתבונן במושג דרור, מלה מיוחדת מאד. בתורה המלה הזו מופיעה בשני הקשרים:

הקשר אחד הוא מה שאמרנו עכשיו, "וקראתם דרור בארץ", חופש, חרות (חרות משלים את דרור ל-לב ברבוע. עיקר החופש של היהודי הוא היכולת לגלות את הנקודה הפנימית שבלב, שיהיה "לבא לפומא גליא", סוד ביאת המשיח הפרטית והכללית כנודע, סוד חג הפסח, פה סח, "זמן חרותנו", חופש הדבור על ידי גילוי הנקודה הפנימית שבלב, שער הנון של "בינה לבא". חדש ניסן וחג הפסח הם כנגד אברהם אבינו כנודע, "אברהם התחיל להאיר", עליו נאמר "אחד היה אברהם", אחד ר"ת אור חרות דרור, סוד כתר תורה, כללות "עשרת הדברים" וכו' כנודע מרבי אברהם אבולעפיא. הראשי וסופי תבות של אור חרות דרור = "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור". ידוע שחרות = חכמה בינה דעת, הכל מצד פנימיות אמא, שער הנון של הבינה. והנה, בפרטיות, אור הוא גילוי החכמה, "ראשית הגילוי", חרות היינו עצם התגלות פנימיות אמא, בינה, ודרור הוא בחינת הדעת, "וקראתם דרור בארץ" כדי "לדעת בארץ דרכך", עליה נאמר "אם אין דעת אין בינה"). יש גם, כמו שנסביר, צפור שנקראת צפור דרור (הרומז למלך המשיח, כידוע בסוד "קן צפור"). דרור לשון דירה, חז"ל אומרים שצפור דרור דר בכל מקום, איפה שהוא רוצה ומתי שהוא רוצה (והוא נע ונד חפשי, לפי עונות השנה, בין צפון לדרום, כרמוז בשמו צפור דרור), אין לו מגבלות, אין אצלו "שטח צבאי סגור", הכל פתוח אצלו, ארץ ישראל שלנו, אפשר להסתובב בכל מקום, אפשר לדור בכל מקום. עוד פעם, המשימה של השנה הזו היא חופש אמתי של עם ישראל. כעת לאלכנסדר בתור פרט, אבל הפרט צריך לכלל והכלל צריך לפרט, והשנה הזו אומרת שצריך ללכת ולעבוד על הענין הזה של חופש, שכל יהודי יכול לגור איפה שהוא רוצה והוא זוכה לשפע ברכות בגו"ר, לכל טוב סלה, יובל.

איפה עוד כתובה בתורה המלה "דרור"? לגבי שמן המשחה. קשור לחג פורים. אנחנו יוצאים מפורים ויש מצוה מיוחדת לחבר את פורים לפסח, "למיסמך גאולה לגאולה", לחבר בין גאולת פורים לגאולת פסח, בין הנס של פורים (נס המלובש בטבע) לנס של פסח (נס גלוי למעלה מן הטבע לגמרי). הגבור של פורים הוא מרדכי היהודי, וחז"ל שואלים "מרדכי מן התורה מנין?", איפה יש רמז למרדכי בחמשה חומשי תורת משה? לומדים אותו מהמלים "מר דרור", והתרגום הוא "מירא דכיא". צריך לקחת מכל הבשמים שמרכיבים את שמן המשחה, בו מושחים את הכלים, את הכהנים, וגם את משיח – "בשמן קדשי משחתיו". למה קוראים לו משיח? כי מושחים אותו עם השמן על הראש. מכל הבשמים שמרכיבים את השמן ה"בשמים ראש", הראשון והעיקר, הוא "מר דרור". התרגום אומר ש"דרור" היינו "דכיא", טהור, נקי וטהור, בלי פסולת, בלי שמרים.

אם כן, פעם אחת בתורה המלה דרור היא במובן של בושם טהור ופעם שניה היא במובן של "וקראתם דרור בארץ", חופש, שנת החמשים, השנה שלנו, של אלכסנדר, החל מהיום הזה.

עשר הופעות דרור בתנ"ך בחלוקת עשר ספירות

בכל התנ"ך המלה "דרור" מופיעה עשר פעמים. גם משהו חשוב, "עשר ספירות בלימה, עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשר", "העשירי יהיה קדש להוי'".

פעם אחת, הראשונה, היא "מר דרור" – "ואתה [משה רבינו] קח לך בשמים ראש מר דרור", "מירא דכיא [מרדכי היהודי]".

יש פעמיים בנ"ך שדרור הוא שם של צפור. למה קוראים לו דרור? כי הוא חפשי, הוא לא נמצא בתוך כלוב. כלוב הוא כמו מצרים. כעת אנחנו חוגגים את יציאת מצרים, צריך לצאת לחרות, לצאת מהכלוב (לכלב מתאים להיות בכלוב, לא לבן חורין). כל אחד נמצא באיזה כלוב, החל מכך שהוא מוגבל בדעותיו לחשוב בקופסא, ומי שיוצא מהכלוב עף חפשי – אחד הפסוקים של דרור הוא "כדרור לעוף" – פורש כנפים ועף חפשי, וכמו שנאמר על השרפים, הנשרפים בעבודת ה' שלהם, יוצאים לגמרי מגדרם הראשון, "ובשתים יעופף".

שוב, יש פעמיים בתנ"ך דרור במובן של צפור דרור, ועוד שבע פעמים דרור במשמעות של חופש, כמו "וקראתם דרור בארץ". שש פעמים מתוך השבע הפועל הוא קרא (שער קר ושער דר מתחלפים על ידי ד"ק באתב"ש), קשור עם הפרשה שלנו – מצוה "לחיות עם הזמן", אנחנו בפרשת ויקרא, לקרוא, והפועל הוא קריאת דרור שש פעמים מתוך שבע. כלומר, קוראים לכולם לצאת לחופש. יש פעם אחת שכתוב "עד שנת הדרור", עד שנת החמשים, בלי הפועל לקרוא.

בכל אופן, החלוקה הזו מאד חשובה בקבלה – אחד, שנים, שבע. פעם אחת "מירא דכיא", מרדכי היהודי, שמן המשחה על הראש, בחינת כתר, בחינת משיח, פעמיים צפור, ושבע פעמים שנת החמשים, דרור-חופש. בקבלה האחד הוא כתר, על הראש, השנים הם מוחין חכמה ובינה ("שיר כפול", השיר של זוג צפורים). כתוב בכתבי האריז"ל שיש שני צפורי דרור, בחינת המוחין חכמה ובינה. עוד פעם, יש פעמיים צפור דרור, הם חכמה ובינה. "מר דרור" היינו הכתר (גם השער מר והשער דר מתחלפים על ידי אי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת, האלף-בית של הכתר כנודע), פעמיים "צפור דרור", חכמה ובינה, ושבע פעמים שנת החמשים – שלמות של שבע פעמים שבע, שהשלמות, הסך הכל שהקב"ה משפיע מלמעלה היא שנת החמשים – כנגד שבע המדות. אם כן, החלוקה מאד משמעותית ויפה (בסדרה הרבועית המתחילה 1 2 7 = 10, המספר הבא בסדרה הוא 16, היינו שלאחר י בא הוה, שלמות שם הוי' ב"ה הנכלל ב"עשר ספירות בלימה" כנ"ל).

חמשים שערי בינה – חמשים הופעות יציאת מצרים וחמשים שאלות ה' לאיוב

נגיע (נעוף) לעוד משהו: שנת החמשים, כמו שאמרנו קודם, היא השלמות של חמשים שערי בינה. כתוב, גם בזהר הקדוש, שאחת התופעות בתורה של חמשים שערי בינה היא שחמשים פעם כתובה בתורה יציאת מצרים. שוב, אנחנו נכנסים לפסח, ליציאת מצרים. יש חמשים פעמים בתורה שהתורה מספרת לנו ומזכירה את הביטוי יציאת מצרים. זה אחד המקורות למה יש חמשים שערי בינה, קשור לשנת החמשים.

יש עוד משהו שכתוב בספרי הקבלה כמקור לחמשים שערי בינה, בסוף ספר איוב. אנחנו מכירים את איוב, הוא התייסר וסבל הרבה סבל, ובסוף ה' עושה לו טוב "כפלים לתושיה", כמה שהיה לו טוב בהתחלה, היתה תקופה שהכל לוקח ממנו, "הוי' נתן, הוי' לקח" (כמו שכתוב בתחלת ספר איוב), אבל בסוף ה' שלם לו כפלי כפלים. כל הספר הזה הוא ספר להבין למה יש דברים לא טובים בעולם, למה אדם מתייסר, למה יש צרות. בסוף הספר הקב"ה בכבודו ובעצמו מופיע לאיוב, מדבר עם איוב, ושואל אותו חמשים שאלות האם אתה מבין את סודות העולם, מה קורה בתוך העולם שבראתי? "איפה היית ביסדי ארץ?". אתה לא יכול להבין את הסודות, אתה לא יכול להבין את כל דרכי ההשגחה הנסתרות איך הקב"ה מנהיג את העולם, זה נעלם ממך.

עוד פעם, בסוף ספר איוב יש בדיוק חמשים שאלות על סודות הבריאה והשגחת ה' בעולם שה' שואל את איוב. בכתבי הקבלה כתוב שזהו מקור עיקרי בתנ"ך למושג חמשים שערי בינה. כלומר, שנת החמשים היא גם שנה ששומעים את ה' שואל אותי "איפה היית ביסדי ארץ?... מי הוליד אגלי טל? וגו'", תיכף נזכיר עוד כמה מהשאלות האלה. מתבוננים בסודות הבריאה, איך דרכי ההשגחה, למה לפעמים רואים צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. בגיל חמשים, שאז כתוב "בן חמשים לעצה" – בשביל לתת עצה טובה למישהו צריך להבין את צפונות הנפש, מה קורה עם בן אדם. אפשר להגיע – היום משתמשים במלה תובנה – לתובנה ותבונה והבנה עמוקה דווקא בשנה הזו, שנת החמשים.

דרור – דרך-אור

היות שתרגום "מר דרור" הוא "מירא דכיא", ואת השם מרדכי שומעים דווקא במלים האלה, רואים שלמלה דרור מוסיפים את האות כ של "דכיא" – אז דרור הופך להיות דרך (כידוע שמרדכי אותיות דרכים – "כל הדרכים בחזקת סכנה" צירוף אותיות "כלת מרדכי [אסתר] חזקה בסכנה", כמבואר אצלנו). השער, שתי האותיות העיקריות, של דרור הוא דר, כמו שחז"ל אומרים שדר חפשי, איפה שהוא רוצה, כשמוסיפים את ה-כ של דכיא לדר כבר נעשה דרך. לכן יש נוטריקון שלוקחים את ה-דר של דרור ונעשה דרך, ומוסיפים א לפני ה-ור שנעשה אור. כלומר, דרור הוא קיצור של שתי מלים מאד חשובות בתורה, דרך-אור.

האם יש בתנ"ך מקום שהביטוי הזה מופיע בפירוש? בתוך חמשים השאלות שה' שואל את איוב – שהן חמשים שערי בינה, שייך לשנת החמשים, כנ"ל – יש שני פסוקים מאד דומים שבכל אחד מהם כתוב הביטוי "הדרך... אור". בפסוק הראשון כתוב "אי זה הדרך ישכֹן אור" ובפסוק השני "אי זה הדרך יֵחָלֵק אור". אלו מהשאלות שה' שואל את איוב, שיתחיל להבין את העומק של דרכי ה' במציאות. מי שמבין קצת מה שה' עושה כאן בעולם שלנו, כמובן גם יכול להיות "בן חמשים לעצה", לתת עצה טובה למישהו, וגם לעצמו לתת עצה טובה איך להצליח – ה' רוצה שנצליח בחיים. לשם כך צריך חמשים שערי בינה.

"הדרך ישכן אור" – הדרך אל האור

כעת נאמר את שני הפסוקים בשלמותם: הפסוק הראשון הוא "אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקֹמו". ה' שואל את איוב – אתה יודע איפה נמצא האור ואיפה נמצא החשך? "ישכן" כמו "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ה' שוכן במשכן שלו (שאנחנו עושים לו, לשמו).

לכאורה המושגים "דרך" ו"ישכן" אינם תואמים. "ישכן" הוא כמו בית – מצד אחד צפור דרור עף, אבל כשהוא בוחר איזה מקום לדור בו הוא דר איפה שהוא רוצה. לעומת זאת, דרך היא תנועה, הולכים בדרך. לכאורה לא שוכנים בדרך – הולכים ומתקדמים בדרך. אבל כאן הוא מחבר את שני המושגים יחד, "אי זה הדרך ישכן אור", שהאור שוכן באותו דרך.

אחר כך הוא ממשיך ואומר "וחשך", ההיפך של האור הוא חשך, "אי זה מקֹמו". מה רואים? על פי פשט לאור יש דרך. מי שרוצה אור בחיים – כולנו רוצים אור, אור הוא טוב, "וירא אלהים את האור כי טוב", אור הוא תורה, "תורה אור", אור הוא ישראל, יש פסוק "אור ישראל", אור בגימטריא אין סוף, ה' הוא גם אור, אור אין סוף – צריך דרך. מי שרוצה אור צריך למצוא את הדרך הנכונה (לא סתם דרך, לבחור לעצמו איזו דרך שהיא, אלא "הדרך" ב-ה הידיעה, יש רק דרך אחת שהיא "הדרך", "דרך הוי'", אך היא גופא מתפצלת, כבעל חי שלו קרנים מפוצלות, לכל אחד ואחד לפי שרש נשמתו, שוב "הדרך" המיוחדת לו). אבל לחשך אין דרך, לחשך יש מקום אבל לא דרך. זה דבר אחד שלומדים מהפסוק הראשון, "אי זה הדרך ישכן אור וחשך אי זה מקֹמו" – לחשך יש מקום, אבל אור שוכן בדרך. שוב, יש פה נשיאת הפכים, האור שוכן בדרך (סוד "ויסעו... ויחנו" = "יהי אור"). בכל התנ"ך רק כאן כתוב "אור וחשך" בגימטריא ישראל – יש אחד שאצלו "אור וחשך משתמשים בערבוביא", זו מציאות לא טובה, אך יש אחד (ישראל – לי ראש) שקיימים אצלו שניהם, אך כל אחד בתחומו הוא – "ויקרא [ה'ויקרא' הראשון בתורה, המקור של חומש 'ויקרא' והמקור של 'וקראתם דרור בארץ'] אלהים לאור יום [בחינת דרך, 'דרך יום', כנסיעת השמש ביום] ולחשך קרא לילה [בחינת מקום, ללא תנועת יום] ויהי ערב [מציאות ראשונה של ערבוביא] ויהי [מציאות שניה] בקר [הבדלה בין אור וחשך כאשר האור מבקר את החשך] יום אחד [המתקה להיות הכל אחד, בהתגלות האחד יחיד ומיוחד ב"ה]". כאשר לאור יש דרך ולחשך יש מקום אזי ניתן להפוך את החשך לאור ממש, "כפלים לתושיה" (כמו שהיה אצל איוב).

"הדרך יחלק אור" – חלוקת קרני האור (והפרק החדש מיום ההולדת)

מה הפסוק השני? "אי זה הדרך יֵחלק אור". מה פירוש "יֵחלק אור"? כתוב שכאשר השמש זורחת בבקר יש קרני אור של השמש שמפציעים ומתחלקים-מתפצלים לכל עבר, זו החויה של אור הבקר (המבקר את החשך מכל פנה וזוית כנ"ל). השמש עולה, מתחילים לראות את קרני האור עוד לפני שרואים את גוף כדור השמש, והתופעה-החויה הזו היא התחלקות האור – הוא מתחיל להאיר בכיוונים שונים בזריחה – ועל זה כתוב "אי זה הדרך [שוב הדרך ב-ה הידיעה] יֵחלק אור יפץ קדים עלי ארץ". "יפץ" כמו "יפוצו מעינותיך חוצה", הפצה, עושים הפצה, צריך להפיץ את האור (גם השרש פצל מתחיל מהשער פצ, הפצה – על מפיצי אור תורה להתפצל ולהגיע לכל מקום שיש שם חשך...). כשהשמש עולה היא עולה במזרח, "ממזרח שמש עד מבואו".

כעת אלכסנדר מתחיל לומר פרק נ בתהלים, ממחר בבקר ("ויהי בקר"), והפסוק הראשון שם מתחיל "מזמור לאסף" (זה הפרק הראשון בתהלים שמתחיל "מזמור לאסף" – "הכל הולך אחר הפתיחה". הפרק הבא של "מזמור לאסף" הוא פרק עג, "מזמור לאסף אך טוב לישראל אלהים לברי לבב" – קשר מובהק בין מי שמתחיל לומר פרק נ למי שאומר פרק עג. כאשר ה-נ, פנימיות ועצמיות הבינה, שער הנון, חודרת ל-עג, בגימטריא חכמה, נעשה ענג – ענג שבת, ענג העולם הבא בעולם הזה) – שנה שהוא יאסוף הרבה דברים טובים, גם בגשמיות וגם ברוחניות – "אל אלהים הוי' דבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבֹאו", שנה שהוא יתפשט בכל כדור הארץ, מהמזרח הרחוק עד המערב. זה פסוק הכותרת של הפרק החדש של אלכסנדר שלנו.

בכל אופן, השמש עולה במזרח, והמזרח נקרא קדם (ר"ת קר דר מר, שלשת השרשים שמתחלפים, "לשון נופל על לשון", כנ"ל. קר דר מר = אברהם אברהם אברהם – "אברהם התחיל להאיר" כמו שנאמר "מי העיר [קרי: האיר] ממזרח [קדם]" כנ"ל), לכן כתוב במפרשים שכאשר השמש עולה בבקר השם של מה שאני רואה הוא "קדים" – "יפץ קדים עלי ארץ". ה"קדים" – השמש שעולה ומפציעה אור, כמו קרנים מפוצלות, לכיוונים רבים – מופצים ומתפשטים על כל כדור הארץ. אם כן, הפסוק השני לא משווה בין האור והחשך אלא מדבר רק על האור. הפסוק הראשון השווה בין האור והחשך והפסוק השני רק מתאר את זריחת האור.

סיכום וברכות

בכל אופן, כל זה היה לכבוד יום ההולדת, שיום הולדת של שנת החמשים הוא דרור, נוטריקון דרך-אור, כפי שלומדים מהפסוק "מירא דכיא", הכתר של עשר פעמים דרור בתנ"ך.

נאחל אם כן לאלכסנדר אהרן שלנו (אהרן אותיות "נראה אור"; אלכסנדר = שסה, ימות שנת החמה, "שנת החמשים שנה": "וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ... יובל הוִא שנת החמשים שנה". "שנת החמשים שנה" = חן פעמים הוי'. "יובל הוא שנת החמשים שנה" = 1568, הרבוע הכפול של כח = ז פעמים דרך = "בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחתיך" כנודע) שתהיה לו שנת דרור, שיעוף בכל העולם, יעוף "ממזרח שמש עד מבֹאו", "מזמור לאסף", שיאסוף הרבה-הרבה אור, שיתקיים אצלו "וכסף תועפות [לשון 'כדרור לעוף'] לך" ושיושפע לו שפע רב בגו"ר מכח דבקותו בתורת הוי' שנאמר בה "עֹשר וכבוד אתי הון עתק וצדקה". גם בגשמיות יש אור, כתוב שמהתעבות האורות נתהוו הכלים, מתוך האור עצמו נעשים הרבה כלים בגשמיות. יש דרך, צריך למצוא את הדרך ("חנֹך לנער על פי דרכו וגו'"), לכן ה' שואל אותנו "אי זה הדרך ישכן אור", "אי זה הדרך יֵחלק אור". זה הדרור של אלכסנדר אהרן שלנו וזה הדרור של כולנו.

לחיים לחיים, שנת הצלחה, שנה של בריאות טובה ושל נחת מהמשפחה, שכל הילדים יהיו שמחים, שכולם ילכו בדרך ה', בדרך של אור. כולנו כאן נזכה – כעת שנה חדשה, "החדש הזה לכם ראש חדשים", ניסן הוא שנה חדשה, נזכה לשנה של דרך-אור.