חיפוש בתוכן האתר

כיבוד הורים ויחסי הורים-ילדים - כ"ג שבט ע"ז – כפ"ח הדפסה דוא

בע"ה

כ"ג שבט ע"ז – כפ"ח

כיבוד הורים ויחסי הורים-ילדים

הקלטה ליום עיון ב"תורת הנפש"

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

א. כיבוד הורים בשלשת עמודי העולם

חשיבות "כבד את אביך ואת אמך" בעשרת הדברות

הדבור החמישי של עשרת הדברות הוא "כבד את אביך ואת אמך למען יארִכון ימיך על האדמה אשר הוי' אלהיך נֹתן לך"[ב]. מובא בחז"ל[ג] שמבחינה מסוימת הדבור הזה הוא הדבור הכי חשוב, הכי כולל, של כל עשרת הדברות. ממנו לומדים שה' לא "לכבוד עצמו הוא דורש", שכביכול כל עשרת הדברות הם אך ורק לשם הטוב האמתי והמוחלט. הדבר הזה בא לידי ביטוי דווקא במצות כיבוד הורים.

שלשת טעמי כיבוד הורים

ידוע שיש שלשה טעמים שהראשונים נתנו לכיבוד הורים[ד]:

הרמב"ן (עה"פ) אומר[ה] שזהו חלק מכבוד ה'. שלשה שותפים באדם[ו], ההורים שותפים עם הקב"ה, ובכך שמכבדים את ההורים בעצם מכבדים את השותף השלישי, העיקרי, שנותן את הנשמה, את העצם. כלומר, צריכים לראות בהורים את התגלות השותף השלישי וכך לכבד אותו.

יש את טעם האברבנאל[ז] (עה"פ), שצריך לכבד הורים כי דרך ההורים עוברת המסורת של עם ישראל מדור לדור, ולכן כאשר מכבדים את ההורים מתקשרים דרך כך לתורה בכלל, ועד למתן תורה בהר סיני, מה שכולנו יחד קבלנו את התורה ("כאיש אחד בלב אחד"[ח]). החויה הזאת מתחדשת מכך שאנחנו רואים את ההורים כצנור שדרכם התורה עוברת לנו. גם עצם המלה תורה היא לשון הריון. כלומר, בתוך התורה גופא יש ענין של הורות, אבא ובן, אמא ובן ("שמע בני מוסר אביך ואל תטֹש תורת אמך"[ט]).

הטעם השלישי הוא הכי פשוט, הטעם של ספר החינוך[י] (במצות כיבוד הורים), שכיבוד הורים הוא פשוט לא להיות כפוי טובה ח"ו. ההורים גם הולידו אותנו וגם גדלו אותנו, מסרו את הנפש עלינו גם בגשמיות וגם ברוחניות, ולכן צריך להכיר טובה אין סופית על מה שנתנו לנו ולהחזיר, אור חוזר פשוט. כמו שהפסוק אומר "יהי אור ויהי אור"[יא], יש אור מלמעלה וכנגדו אור חוזר שעולה מלמטה.

שלשת הטעמים כנגד שלשת עמודי העולם

שלשת הטעמים האלה הם בעצם כנגד שלשת העמודים עליהם העולם עומד: על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים[יב].

הטעם האחרון, של החינוך, הוא טעם של חסד. ההורים עשו אתנו חסד ואנחנו צריכים להכיר טובה וגם לעשות חסד עם ההורים, קשור לעמוד גמילות חסדים.

טעם האברבנאל הוא, כפשוטו, תורה, שדרך ההורים עוברת מסורת התורה מדור לדור.

ואילו טעם הרמב"ן, שבעצם כיבוד הורים הוא לכבד את ה', עיקר הכח המהווה ומוליד אותנו, הוא כנגד עמוד העבודה – היחס שלנו ישר כלפי שמיא, כלפי המקור והשרש האמתי של החיות שלנו, עצם ההויה שלנו.

אם כן, המצוה הזו באמת היא הכי כללית שיכולה להיות, שהיא כוללת את כל שלשת העמודים שעליהם העולם עומד – על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. הכל תלוי ביחס המתוקן להורים, אבא ואמא.

רמז התכללות כל עשרת הדברות ב"כבד את אביך ואת אמך"

עכשיו נאמר רמז יפהפה שבו רואים איך מצות "כבד את אביך ואת אמך" כוללת את כל עשרת הדברות, יותר מכל דבור אחר, אפילו יותר מאשר "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים":

אם נחשב את הפסוק הראשון של כל אחד מעשרת הדברות (כל דבור הוא פסוק שלם, אבל בשני וברביעי, איסור עבודה זרה ומצות שבת, יש כמה פסוקים לפי הטעם התחתון, אך אם לוקחים רק את פסוק הכותרת, הפסוק הראשון של כל אחד מעשרת הדברות) – "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני", "לא תשא את שם הוי' אלהיך לשוא כי לא ינקה הוי' את אשר ישא את שמו לשוא", "זכור את יום השבת לקדשו", "כבד את אביך ואת אמך למען יארכון ימיך על האדמה אשר הוי' אלהיך נתן לך", "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנב", "לא תענה ברעך עד שקר", "לא תחמד בית רעך לא תחמד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמֹרו וכל אשר לרעך" – החשבון יעלה 20416 שעולה 22 פעמים "כבד את אביך ואת אמך"[יג]! זה רמז מופלא ביותר, שהכל נכלל בתוך ה"כבד את אביך ואת אמך".

המספר כב, הכפולה, הוא שתי האותיות הראשונות של "כבד". כל המלה "כבד" עולה 26, כמנין שם הוי' ב"ה, משהו מיוחד ומובהק במצות כיבוד הורים, אבל שתי האותיות הראשונות הן כב. דרך כב האותיות של תורתנו הקדושה הולד נוצר – סוד הזרע קשור ל-כב אותיות התורה (בסוד "ישכב" – יש כב, כמבואר בקבלה, וכן יש לזה רמז מובהק בחכמת הטבע כידוע לנו היום ומבואר באריכות במקום אחר) – והנה כב פעמים "כבד את אביך ואת אמך" שוה בדיוק תמצית כל עשרת הדברות[יד].

ב. כיבוד הורים וכיבוד ילדים; פיוס הפוגע ופיוס הנפגע

בקשת סליחה של הנפגע מהפוגע

לפני שבוע, ב-יט שבט, היה יארצייט של אחד מגדולי החסידות, המהר"ש מסלונים, רבי שמואל מסלונים זצ"ל. היו לו כמה הנהגות מיוחדות מאד בחינוך החסידים שלו. אחד הדברים הכי מיוחדים אצלו היה שכאשר אחד מהחסידים פגע בחסיד אחר – בכלל, שני יהודים, שאחד פוגע בשני – תמיד היה אומר לנפגע שיבקש סליחה מהפוגע.

פלאי פלאים. מי אשם? לכאורה מי שפגע בי. אבל לא, על הנפגע לבקש סליחה מהפוגע. הטעם הפשוט לכך הוא לא מפני שהנפגע אשם – גם זה יכול להיות – אלא שאסור, על פי החסידות, להרגיש עצמך 'נפגע'. זה ישות, הפך הדרכת החסידות (אצל חסידי חב"ד, מוחין-ביטול, לא נוהגים לבקש סליחה אחד מהשני לפני יום כיפור – פשיטא שאף אחד לא נפגע מהשני).

ככה הוא הנהיג אצל גדולי החסידים, היו מקרים, סיפורים שלמים, שמישהו נפגע קשות – הוא אמר שעליך ללכת לפייס, לרצות, לבקש סליחה (ואפילו לפצות בכסף או שוה כסף) ממי שפגע בך[טו].

כיבוד ההורים את הילדים – כבוד ליחודו של הילד

על אותו משקל, יש מי שאומר שבמיוחד בדור שלנו מצות כיבוד הורים היא שההורים ילמדו איך לכבד את הילדים[טז]. אם ההורים יודעים טוב לכבד את הילדים, על דרך הפירוש החסידי[יז] ב"חושך שבטו שונא בנו"[יח], ש"חושך שבטו" היינו שמי שחוסך מבנו את גילוי השבט המיוחד לו. הרי יש יב שבטי י-ה[יט], "יחד שבטי ישראל", לכל שבט יש חוש מיוחד, חן מיוחד, אבן מיוחדת בחשן המשפט של הכהן הגדול. אם היחסים בין ההורים והילדים לא תקינים אות הוא כי ההורה לא השכיל מראשית הדרך לקיים "חנֹך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"[כ], לא חינך את הילד לפי האופי והחוש המיוחד שלו.

האריז"ל אומר[כא] שככל שמתקדמים לימות המשיח החוש של הילד לא חייב להיות קשור בכלל לחוש של ההורים, לכן צריך הרבה חכמה, שההורה צריך לצאת מעצמו – לכבד מישהו פירושו לצאת מעצמך, להבין שהענין שלו הוא לאו דווקא הענין שלי, לראות אותו באשר הוא שם – זה לא רק פער בין הדורות, אלא פער בין אנשים, שכל אחד הוא שונה מחברו (כמו שאמרו חז"ל "כשם שאין פרצופיהם שוים זה לזה כך אין דעותיהם שוות זה לזה"[כב]). אם כן, לחנך את הילד, לכבד אותו[כג], הוא לצאת מעצמי ולראות מאיפה בא הילד הזה, איזה מטען רוחני ה' נתן לו, מה השבט שלו.

אם אני עושה מאמץ רוחני גדול, מתבונן כדבעי – החסידות מלמדת איך להתבונן – ודאי וודאי תהיה לי הסיעתא דשמיא שה' יגלה לי מה הענין של הילד שלי. הרי ה' הפקיד את הילד הזה בידי, ואם הפקיד אותו בידי ודאי לא יחסוך ממני להכיר בפנימיות מה הענין שלו, ואז אני צריך להעניק לו את הענין שלו, לטפח את החוש המיוחד שלו, ואז היחס בין ההורים והילדים יהיה טוב מאד. יחס כזה נקרא כבוד של ההורה לילד והכרה בענין המיוחד של הילד, על דרך אותו ענין ואותה נקודה של הרבי המהר"ש מסלונים, שמי שמרגיש את עצמו נפגע ממישהו אחר זו בעצם בעיה שלו, לא בעיה של הפוגע. לכן על הנפגע לבקש סליחה מהפוגע.

מחילה ובקשת סליחה ילד נפגע מהוריו

כמובן שהדברים נכונים, וביתר שאת, גם בכיוון השני, כאשר הילד מרגיש את עצמו נפגע מהוריו. עיקר ההתבגרות הרוחנית של הילד הוא לגדול ולפשוט את לבושי ילדותו, כלומר משקעי הילדות הלא תמיד טובים. כאשר זוכה, על ידי עבודה פנימית, למוחין דגדלות, לא רק שהנו מוכן לסלוח בלב שלם להוריו אלא שגם מוכן לבקש מהם סליחה על מה שהוא לא כבד אותם כראוי.



[א] נרשם על ידי איתיאל גלעדי. לא מוגה.

[ב] שמות כ, יב.

[ג] קידושין לא, א.

[ד] וראה באריכות גדולה בספר מצות כיבוד הורים פ"א.

[ה] וזה לשונו:

כבד את אביך הנה השלים כל מה שאנו חייבין בדברי הבורא בעצמו ובכבודו, וחזר לצוות אותנו בעניני הנבראים, והתחיל מן האב שהוא לתולדותיו כענין בורא משתתף ביצירה, כי השם אבינו הראשון, והמוליד אבינו האחרון, ולכך אמר במשנה תורה (דברים ה טז) כאשר צויתיך בכבודי כן אנכי מצוך בכבוד המשתתף עמי ביצירתך ולא פירש הכתוב הכבוד, שהוא נלמד מן הכבוד הנאמר למעלה באב הראשון יתברך, שיודה בו שהוא אביו, ולא יכפור בו לאמר על אדם אחר שהוא אביו, ולא יעבדנו כבן לירושתו, או לענין אחר שיצפה ממנו, ולא ישא שם אביו וישבע בחיי אביו לשוא ולשקר ויכנסו בכלל הכבוד דברים אחרים, כי בכל כבודו נצטווינו, ומפורשים הם בדברי רבותינו (קדושין לא:), וכבר אמרו (שם ל:) שהוקש כבודו לכבוד המקום.

[ו] נדה לא, א.

[ז] וזה לשונו:

יסוד המצוה הזאת הוא כדי שתהיה קבלת ההורים חשובה בעיני האדם, ויאמין בה ויסמוך עליה כו'. ולהיות כח הדבור הזה להאמין בקבלת הראשונים שהוא עיקר כולל בתורה ולא יצוייר מציאותו [= מציאות התורה] בלתו לכן היה הדבור הזה מכלל הדבורים החמשה האלקיים אשר בלוח האחד, ולא היה מהדבורים האנושיים שהיו בלוח השני.

[ח] רש"י לשמות יט, ב.

[ט] משלי א, ח.

[י] וזה לשונו:

משרשי מצוה זו, שראוי לו לאדם שיכיר ויגמול חסד למי שעשה עמו טובה, ולא יהיה נבל ומתנכר וכפוי טובה, שזו מידה רעה ומאוסה בתכלית לפני אלהים ואנשים. ושיתן אל לבו כי האב והאם הם סיבת היותו בעולם, ועל כן באמת ראוי לו לעשות להם כל כבוד וכל תועלת שיוכל, כי הם הביאוהו לעולם, גם יגעו בו כמה יגיעות בקטנותו. וכשיקבע זאת המדה בנפשו יעלה ממנה להכיר טובת האל ברוך הוא, שהוא סיבתו וסיבת כל אבותיו עד אדם הראשון, ושהוציאו לאויר העולם וסיפק צרכו כל ימיו, והעמידו על מתכונתו ושלימות אבריו, ונתן בו נפש יודעת ומשכלת, שאלולי הנפש שחננו האל יהיה כסוס בפרד אין הבין, ויערוך במחשבתו במה וכמה ראוי לו להזהר בעבודתו ברוך הוא.

[יא] בראשית א, ג.

[יב] אבות פ"א מ"ב.

[יג] יש כאן 79 תבות ו-273 אותיות (3 פעמים 7 פעמים 13, מספר הברית ה-17, טוב [פרשת יתרו היא הפרשה הטוב התורה – "אין טוב אלא תורה"]), ס"ה 352 כוללים, כמנין "ארך אפים" (ועוד). והנה, 20416 = חן פעמים "ארך אפים"! הוא גם עולה לב פעמים אברהם יצחק יעקב, שלשת האבות, מתאים ביותר למצות כיבוד הורים.

[יד] ב"כבד את אביך ואת אמך" רמוזה סדרה רבועית עולה המתחילה: 26 ("כבד"), 33 ("אביך"), 61 ("אמך") – דילוג תבות ללא שתי מלות הקישור "את... ואת". שני ההפרשים הם 7 ו-28, משולש 7. הבסיס = 21 (משולש 6), שם אהיה (שם הלידה, לידת הבנים מרחם האם). 3 המספרים הראשונים בסדרה הנ"ל = 120, חיי משה (ב"כבד... אביך... אמך" יש 3 תבות ו-10 אותיות – 120 = 3 פעמים 40, ממוצע כל תבה, ו-10 פעמים 12, ממוצע כל אות. 120 שנים של משה מתחלקות לשלש פעמים 40, ומשה נתנבא ב"זה" בגימטריא 12, וכן במספר קטן, משה = 12). והוא עולה "בן חכם" ("בן חכם ישמח אב" ["בן חכם ישמח אב" = 481 = 13 פעמים 37. "אביך... אמך" כל תבה ברבוע = 4810 = י"פ "בן חכם ישמח אב" = "כבד [את אביך ואת אמך]" פעמים 185, מילוי שם אל – אלף למד – סוד אור הפנים, כמבואר בכתבי האריז"ל]) שחכמתו (בטולו לרצון ה') מתבטאת בכך שמכבד את אביו ואת אמו (כמ"ש "בן חכם מוסר אב" – הוא מקיים "שמע בני מוסר אביך ואל תטֹש תורת אמך". ההפרש בין שני הלשונות הוא בן – "ישמח", אותיות משיח, עולה "בן מוסר" דהיינו בן אשה, כמבואר במ"א). המספר הבא בסדרה הוא 110, חיי יוסף ויהושע (משה לקח את עצמות יוסף עמו ומסר את התורה שקבל מסיני ליהושע, מתאים לטעם כיבוד הורים לדעת האברבנאל כנ"ל). המספר הבא בסדרה הוא 180, חיי יצחק (י פעמים חי), שלמות אורך החיים של יהודי בתורה. סכום 13 המספרים הראשונים בסדרה הוא 6890 = 10 פעמים "נצח ישראל", סוד "ברא כרעא דאבוה" כנודע, פנימיות ענין מצות כיבוד הורים (לכל שלשת הטעמים, שהרי "נצח ישראל" קאי על ה', ומשה נותן התורה שייך לספירת הנצח, וכן "המעשה הוא העיקר" – גמילות חסד בפועל, גם מה שהאב גומל חסד עם הבן וגם מה שהבן מצווה לגמול חסד עם האב). הערך הממוצע של יב המספרים החל ה"אביך... אמך" = יב פעמים 572, הערך הממוצע, שעולה כב פעמים "כבד"!

[טו] ראה "מזקנים אתבונן" מערכת הרה"ק רבי שמואל מסלאנימא זי"ע אות כא:

אצילות נפשו ומדותיו התרומיות הפעימו את כל מי שבא עמו במגע. הדבר היה משפיע על החוסים בצילו שגם מהם היה דורש ומבקש טהרת המדות והעברה על המדות ללא פשרות, אפילו שהזולת לכאורה חטא כנגדו אבל עליו לוותר לו, ושלא תהיה לו תרעומת וטרוניא.

וכך שמעתי ממרן הרמ"ח זי"ע שהנגיד רבי ברוך מרדכי מוורשא נתן פעם לרבי משה מידנר סחורה בשווי של כמה מאות רובל די שיסחור בהם ויהיה לו פרנסה, אך כשבאו הערלים לקנות אצלו סירב לעסוק עמהם ולא פנה אליהם כלל אלא המשיך ללמוד בספירו ואמר תהלים, והערלים שהרגישו שאינו מסתכל לקחו מכל הטוב ללא תמורה. לא עבר זמן רב ולא נשאר בידו מאומה, וכמובן שלא היתה לו שום אפשרות להחזיר הסחורה או לשלם תמורתה, ורבי ברוך מרדכי התרעם עליו מאד.

לפני ראש השנה אמר מרן מהר"ש לרבי ברוך מרדכי, שבראש השנה הוא חייב לפייס את רבי משה מידנר ולקנות לו עליה... כך הדריכו את החסידים בימים ההם...

ובהערה שם נוסף:

לא אמנע מהקורא אשר שמעתי מהרה"ח ריל"ס שליט"א בן מרן הרמ"ח, שסיפר לי מה ששמע מאדמו"ר הרה"צ רבי אי"ה וינברג זצ"ל בהרה"ק רבי ישכר לייב זי"ע מסלאנימא, שנתגדל בבית סבו הגדול. כשסיפר לו הרי"ל סיפור זה, נענה עס איז ניט קיין חידוש ביי איהם [= זה אינו חידוש אצלו.], באומרו שדרכי החינוך אצל סבו המהר"ש זי"ע היו בסדר זה, שבאם הילדים היו מתגרים זה עם זה, היה צריך הנפגע לפייס את הפוגע... ואמר שמפני זה לא היו הולכים להתלונן על מאן דהו שפגע בו, שבידוע היה שיצטרכו עוד לפייסו.

[טז] כיבוד ההורים את הילדים הוא על משקל פיוס הגביר הנפגע את העני הפוגע (בסיפור שבהערה הקודמת), אך כמובן הדברים נכונים (וביתר שאת) גם כאשר העשיר פוגע בעני, דהיינו שהילדים מרגישים נפגעים מהוריהם (וכדלקמן בסיום הדברים).

[יז] ראה פנים אל פנים פ"ז.

[יח] משלי יג, כד.

[יט] המלה "שבט" מופיעה בדיוק יב פעמים בתורה!

[כ] משלי כב, ו.

[כא] ראה לדוגמה שער המצות פרשת יתרו (ובכ"ד):

והרי נתבאר טעם כבוד אב ואם כי אין שפע הבן נמשך לו מלמעלה אלא ע"פ דרכם ובאמצעותם כי הוא עלול מהם כנזכר והנה טעם זה יספיק כאשר האבות והאמהות והבנים כולם נשמתם משורש אחד ואז הם למעלה והוא למטה מהם וצריך אליהם כדי שימשך שפעו וחיותו על ידם. אבל כבר נודע כי רוב הבנים אינם משורש אחד כי זה מן החסד וזה מן הגבורה וכיוצא בזה ובפרט במגולגלים כי אין להם יחוס עם אבותיהם ברוב הפעמים ואין להם שום יחוס וקורבה עם נשמות אבותיהם או אמותיהם כלל ועיקר ואדרבא מצינו לפעמים רבות אדם נבזה ושפל עד קצה האחרון מוליד בן צדיק גמור וחכם גדול ונשמתו למעלה מנשמת אביו אלף מדרגות ואיך יהיה חייב בכבודו...

[כב] ראה תנחומא פינחס י.

[כג] רמז שלחנך היינו לכבד: השרש חנך = 78 = 3 פעמים 26 = כבד (כנ"ל). נמצא שהשרש כבד הוא הערך הממוצע של 3 אותיות השרש חנך (חנך = כבד כבד כבד, 'חזקה' של לכבד).

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com
 

האתר הנ"ל מתוחזק על ידי תלמידי הרב

התוכן לא עבר הגהה על ידי הרב גינזבורג. האחריות על הכתוב לתלמידים בלבד

 

טופס שו"ת

Copyright © 2017. מלכות ישראל - האתר התורני של תלמידי הרב יצחק גינזבורג. Designed by Shape5.com