הרכבת אנוש_פרק ג הדפסה

כח האמונה שבפנימיות המצה

בגוף הפרק הוסבר, כי תוקף האמונה מתגלה בנשמות ישראל כאשר אור הפסח נמשך בתוך הכלים, וזאת בכח אכילת המצה. הרמז לכך: מצה עולה כח האמונה.

ברמז זה נרחיב מעט, ונתחיל בדרך הרמז: ערכו המספרי של תוך המלה מצה – האות צ – הוא כפול מערכם של אותיות המסגרת במלה – האותיות מה שבראשה וסופה. בלשון המקובל הראשון, רבי אברהם אבולעפיא, נקרא יחס זה בשם "שלם וחצי". למעשה, מצה היא ג פעמים מה. בפרשת המן מופיעה המלה "מה" בשלשה הקשרים: פעמיים בפיו של משה רבינו, באמירתו "ונחנו מה", ופעם נוספת בפיהם של ישראל – ""כי לא ידעו מה הוא". והרמז החותם: אמונה אותיות מן הוא, ומן עולה האות צ[1].

נסביר יותר: משה רבינו נקרא בלשון ספר הזהר 'רעיא מהימנא', וזאת בשל היותו רועה ומפרנס האמונה בבני ישראל. ישראל מתולדתם "מאמינים בני מאמינים", אבל אמונה זו עלולה להישאר בגדר מקיף בלבד, אם לא יבוא כח הדעת ויחדיר אותה בהכרה פנימית. זהו כוחו של משה רבינו, ואותו הוא הנחיל לכל אחד מאתנו בכח הדעת שבנפש האלקית.

תכונה זו מתגלה בפרשת המן. אכילת האדם, ובמיוחד אכילת הלחם, היא לו צורך קיומי, היוצר אצלו תלות בגשמיות. כאן מתגלה כוחו של משה רבינו – העברת התלות מהמאכל הגשמי אל האמונה בה'. הוא מחדיר בהם את התודעה של "לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחיה האדם". המן, היורד מן השמים, אמור להספיק לאותו היום בלבד, ומשה אינו מניח לעם ללקוט ממנו ליום הבא. מה יהיה מחר? אמונה בה'.

באיזה תאריך החלה ירידת המן? בט"ו אייר לשנה הראשונה ליציאת מצרים, שהוא למחרת היום בו עתיד להיות מוקרב פסח שני בשנה שאחריה. ניתן לומר, כי תחלת ירידת המן בשנה הראשונה נתנה כח  לאכילת פסח שני שנה לאחר מכן. בהמשך המאמר יסביר ר' הלל, שבפסח ראשון היתה גאולת מצרים, פסח שני רומז לגאולה העתידה בביאת המשיח, ואילו הימים שלאחר מכן עד לחג השבועות הם גלוי של העתיד לבוא אחר ביאת המשיח. גלויים אלו הם של סודות התורה על ידי נשמת משה רבינו – רעיא מהימנא. זו התורה שלעתיד לבוא.

נחזור לרמז: האות צ, אמצעה של המלה מצה, עולה מן, והמן שירד לישראל נקרא "לחם מן השמים". עד ט"ו אייר אכלו ישראל מהמצות אותן הוציאו ממצרים. מצה היא, כאמור כח האמונה, אבל בפנימיותה נחבא המן. הזכרנו[2], שבספר הזהר נקראת המצה פעמים בשם "מיכלא דמהימנותא" ופעמים בשם "מיכלא דאסותא". שני שמות אלו הם שני ממדים במהות המצה. באופן פשוט המצה היא מאכל האמונה [ולכן מצה עולה כח האמונה], אבל בעומק המצה גנוז כח רפואה, והוא מתגלה במן שבפנימיותה[3]. כתוב[4], שעל ידי אכילת המן במשך שלשת השבועות הראשונים לירידתו, מיום ט"ו אייר ועד לעמדת ישראל למרגלות הר סיני, לא היה ביניהם סומא או חרש, שכן כולם נתרפאו על ידי המן. גלויו של משה רבינו, 'רעיא מהימנא', בא לרפא אותנו לצורך קבלת התורה, כדברי חז"ל "לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן בלבד".



[1] משה הוא הצדיק, ולכן אמירתו פעמיים את המלה מה רומזת לאות צ, ולמן היורד בזכותו.

[2] בביאור א לפרק א (עמ'***).

[3] כח הרפואה שבפנימיות המצה מתגלה בשלשה שלבים: התחלת הארת המן היא באכילת האפיקומן בליל הסדר. אפיקומן הוא אפיקו מן. כלומר, הוציאו מן המצה את פנימיותה וגלו את המן. השלב השני הוא בליל פסח השני בחוץ לארץ (על פי דברי אדמו"ר הזקן ***) והוא נמשך גם באכילת המצה בששת הימים הבאים. השלב השלישי הוא ירידת המן ביום טו אייר.

[4]

Joomla Templates and Joomla Extensions by JoomlaVision.Com