בע"ה

 ח', ט' ו-כ"ג שבט ס"ט – טלפונית (ובברית ממן)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קונטרס העבודה (5ב)

[ המשך אות ד:]

אמנם עיקר כליון וביטול הישות דנה"ב הוא באהבה וברשפי אש דנה"א להיות כי הנה"ב בהד' מדרי' דדצח"מ הוא במדרי' החי שזהו בחי' יסוד האש [כפי מה שהוסבר אצלנו ששיטת אדה"ז בתניא שדומם-צומח-חי-מדבר (מלמטה למעלה) זה לא לפי סדר אש-רוח-מים-עפר (מלמעלה למטה), אלא המדבר הוא כנגד יסוד הרוח, רוח ממללא, והחי הוא כנגד יסוד האש – כאן הרבי הרש"ב נוקט באותה שיטה] בחי' חמימות התאוה והתגברות יסוד האש דנה"א ברשפי אש התשוקה והצמאון לאלקות הוא בחי' אש אוכלה אש [בענין "אש אוכלה אש" ראה בשער "שש אשות" בסוד הוי' ליראיו. כאן נראה כי יש רק ארבע אשות, שתים מצד הנה"ב – שהתחתונה היא שלילית – ושתים מצד הנה"א, אך ראה עוד לקמן כיצד גם כאן יש שש מדרגות של אש. דווקא המדרגה התחתונה, האש שלמטה של הנה"א, מוגדרת כאן כ"אש אוכלה אש". לפי זה אש המנורה, האש העליונה של הנה"א, יותר גבוהה מלהיות "אש אוכלה אש", שהיא בחינת אש המזבח האוכלת את הקרבן] לכלות ולשרוף הכח המתאווה והאש דנה"ב [האש התחתונה של הנה"ב] בתענוגות בני אדם כו' וכמ"ש בלקו"ת בד"ה כי תצא דרוה"ר ובד"ה לבאר ענין יוהכ"פ ספ"ב [כדי להבין באמת מה עבר בראש של הרבי הרש"ב כאן צריך לצטט וללמוד את המ"מ, כי כאן בא לעשות סדר בדרושי אדמו"ר הזקן. בנוגע לתניא צריך לצטט וגם לסדר, ואת זה קצת עשינו לעיל, אבל העיקר כאן זה דרושים שונים של לקו"ת]. והנה אמיתית האהבה ברשפי אש (בחי' אש שלמטה דנה"א) היא הבאה מהתבונה והדעת בגדולת ה' א"ס ב"ה (ועמ"ש בבה"ז פ' תזריע בביאור מאה"ז דמ"ט ע"א ע"פ הזה עליהם מי חטאת) הממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמי' כלא חשיב כו' [כמבואר בסוף פמ"ג בתניא (וחוזר על זה בסוף פמ"ד). כאן העיקר זה הסובב וכולא קמיה כל"ח. כתוב ש"בראשית" זה ברית-אש (תקו"ז) – קשור לברית מילה, להתבוננות של היסוד לפי המבנה שלנו. לא רק שזה לקחת את אותיות בראשית ולסדר אותן בצורה אחרת, אלא להוציא את שתי האותיות שבאמצע ולהשאיר את השאר לפי הסדר. מכל צירופי בראשית, במדה מסוימת זה הצירוף הכי מובהק – כי זה ממש אש בתוך ברית. גם במלה ברית, בר זה השרש (ה'שער') של ברית והאותיות ית נוספות (כתוב שסימן מובהק של מלך – והכח המלכותי היהודי מתגלה בברית, בגילוי העטרה – זה שרואה אש יוצאת מאמתו, מברית המילה שלו. לא סתם אומרים ש"בראשית" בתנ"ך זה תמיד סמוך למלכות – "בראשית ממלכת..." – יש משהו מלכותי במלה בראשית, רומז לאש היוצאת מהברית). ההתבוננות בגדולת ה', שה' הוא ממכ"ע, זה פועל בטול וחלישות של התאוה. אבל האתהפכא של האש הזרה נפעלת דווקא כאשר האש יוצאת מהברית, כאשר ההתבוננות היא לא רק במה שה' ממכ"ע אלא בכך שהוא סוכ"ע וכולה קמיה כלא ממש חשיב. כל ההתבוננות קשורה לברית, כפי שהוסבר, אבל יש שיוצאת מהתבוננות זו אהבה כמים (גם הזרע דומה למים, ויש גם פסולת של מים, מי רגלים) ויש שיוצאת ממנה אהבה כאש, מהתבוננות שה' ממכ"ע וסוכ"ע וכולה קמיה כלא חשיב. מכאן זה ציטוט:], אשר על ידי התבוננות זו ממילא תתפשט מדת האהבה שבנפש מלבושי' דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג גשמי או רוחני לאהבה ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם בלתי ה' לבדו מקור החיים של התענוגים כו' [העולם הזה הוא גבול, מצרים (יש גם מצרים של קדושה, כאשר לומדים תורה ומקיימים מצוות, הכל בבחינת גבול), וצריך לצאת ממצרים – זה על ידי אש דווקא, כאשר מתבוננים שה' הוא לא רק ממכ"ע אלא גם סוכ"ע, ועוד יותר ש"כולא קמיה כלא ממש חשיב" זה מעורר אהבה כאש], כמ"ש בסש"ב פמ"ג וספמ"ד ובלקו"ת פ' שלח בד"ה בפ' נסכים כתי'. וז"ע שהתפלה במקום קרבן להקריב את הנה"ב [היינו אש הנה"ב] ולהעלותו שיתהפך מן ההיפך אל ההיפך להיות כח המתאווה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלקים חיים כו' כמ"ש בד"ה כי תצא הנ"ל ובד"ה בפ' נסכים הנ"ל. (ומ"ש בד"ה כי תצא הכוונה בהתבוננות [בברכה הראשונה] דברכות ק"ש בביטול המלאכים [הברכה השניה, אהבת עולם אהבתנו, זה כבר שייך הנשמות] שזהו בחינת אש שלמעלה דנה"ב כו' [זה גורם חדש שמכניס לכאן, ואנחנו עוד לא יודעים מה פועל יותר – האש שלמטה דנה"א או האש שלמעלה דנה"ב, וזה יתבאר בהמשך] וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה רס"ו. ומ"ש בד"ה בפ' נסכים זהו בחי' האש דנה"א וכ"ה בד"ה ונקדשתי פ"ה, ובנה"א הוא בחי' אש שלמטה (ובחי' אש שלמעלה דנה"א הוא בחי' אה"ר שלמעלה מטו"ד [ולא תלוי בשום התבוננות, לא של ממלא וגם לא של סובב. כל מה שעל ידי התבוננות, אפילו שמגיע עד כדי "מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ", זה עדיין אש שלמטה של הנה"א, אש המזבח.] והיא מבחי' החכמה שבנפש כמ"ש בד"ה לבאר ענין יוהכ"פ פ"ב, והו"ע אש המנורה שלמעלה מאש המזבח [מזבח מנורה = משיח. השרש האמיתי של כל בחינות האש דנה"א הוא גבורה דעתיק המתלבש במוחא סתימאה דאריך, חכמה דאריך. ביחס לכללות אריך – ובפרט ז תקוני גולגלתא דאריך, סוד ההתלבשות של עתיק באריך – נאמר "לית שמאלא בהאי עתיקא כולא ימינא", כלומר שהכל אהבה (ולא יראה), או אהבה כמים או אהבה כאש, וד"ל. מזבח = "אל הוי' ויאר לנו אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח", שני השמות אל והוי' שייכים לחכמה – "אל נהירו דחכמתא" ו"הוי' בחכמה", ללמדנו שגם סוד אש המזבח, האש שלמטה של הנה"א, שרשה בחכמה, ועד לחכמה דאריך, שבו גבורה דעתיק, סוד בוצינא דקרדוניתא, וד"ל. אך יש לומר שההבדל בין אש המזבח לאש המנורה הוא שבאש המנורה יש בעיקר הגילוי של בחינת טלא דבדולחא שבהתלבשות הנ"ל של גבורה דעתיק בחכמה דאריך, שהוא מצד החסד שבגבורה דעתיק, ולמעלה יותר מצד הדעת והכתר דרדל"א, וד"ל. והנה, מנורה = אש, ללמדנו שעיקר ועצם האש הוא אש המנורה, האש שלמעלה של הנה"א, והוא עולה גם צורה, לרמוז שאש המנורה היא בעצם 'צורת' האש האלהי בעוד שאש המזבח היא 'חמר' האש האלהי. חכמה ועוד ד"פ אל הוי' (= מזבח) עולה מנורה, וביחד עם עוד מזבח עולה משיח כנ"ל, ודוק], דאש המזבח הוא גבורות דאימא ואש המנורה בחי' גבורות דאבא [הגילוי דגבורות דאמא הוא בכח ההתבוננות שלנו ואילו גילוי הגבורות דאבא בא רק כזכות שיורדת מלמעלה. והיינו כנ"ל ששרש אש המזבח הוא בסוד בוצינא דקרדוניתא הנמשך באמא כנודע, ואילו שרש אש המנורה הוא בסוד טלא דבדולחא, "טל אורות טלך" (בחינת "באור אש", וד"ל), "טל תחיה", "החכמה תחיה", טל ראשי תבות טפה לבנה כידוע מר"א אבולעפיא, י פעמים טל = שמן המנורה, שמן = יה פעמים הוי' ב"ה, "ביה הוי' צור עולמים", בחינת צורה כנ"ל (אש שכל ענינה הוא לגלות לעולם איך שה' תמיד פושט צורה ולובש צורה), הכל מצד החכמה-עילאה, וד"ל], וזה הי' עבודת אהרן בהעלאת הנרות וכמ"ש מזה באורך בדרוש הנ"ל [בסוד "אחליפו דוכתייהו" הגבורות דאבא נעשים החסדים דאמא, ואם כן מצד ה"רחימו" דאמא זה נתפס כחסדים, יש בזה נועם, בעוד שהגבורות של אמא, עוצמת הרצוא של אהבה כאש בכלות הנפש, זה ממש אש שורפת, אש המזבח (האש של המנורה היא אש מאירה, בחינת "באור אש" כנ"ל, אש נעימה, בשביל להאיר ולא בשביל לשרוף). בחושים שלנו הכל נתפס מצד המבט של אמא, בחינת רחימו בכלל כנ"ל. זה מסביר את הגימטריא שאהרן הוא מצד אבא, עב קפד, אף שהיחס בין משה לאהרן הוא חכמה ובינה (אהרן-הריון באמא, ובכלל חו"ב זה דחילו ורחימו) – מסביר ששרש אהרן בגבורות דאבא, אבל לנו נתפס מצד אמא כאהבה רבה (משרש טלא דבדולחא כנ"ל). בכלל, שם קפד – שהוא סוד גבורות דאבא – הוא המכנה המשותף בין אהרן למשה, שהרי משה הוא בסוד קפד קסא. גם משה וגם אהרן שייכים לדרגת האהבה כאש – אהרן מעלה את הנרות (וכן מקריב קרבנות באש המזבח, כמובן), ומשה הוא שנתן את התורה לישראל מתוך האש (כאשר ה' התגלה כ"אש אוכלה"), "אש שחורה על גבי אש לבנה" (= אמת אמת אמת, משה אמת ותורתו אמת), "מימינו [צד הימין, האהבה] אש דת למו" (בעוד אהבה כמים שייכת למדת החסד של אברהם אבינו, "זכור אב נמשך אחריך כמים"), רק שאצל משה האהבה כלולה ביראה עילאה, ירא בשת (עצם מדת החכמה-עילאה), ואילו אצל אהרן היראה כלולה באהבה רבה (הנעם דאמא עילאה המתהווה מהגבורות הממותקות בעצם של אבא בסוד "אחליפו דוכתייהו" כנ"ל), וד"ל.]), והוא ההתבוננות בגדולתו יתברך בפסוד"ז וק"ש [ולא הברכה הראשונה של ק"ש, שזה אהבת המלאכים. אפשר לומר שבפסד"ז זה עדיין הממלא וק"ש זה כבר סובב ו"כולא קמיה". פסוד"ז זה שירת הנבראים וק"ש זה שירת הנשמות (מהברכה השניה דק"ש, אהבת עולם, ועד סוף ק"ש עצמה אנחנו נמצאים בהיכל האהבה כנודע בכתבי האריז"ל, כלומר שברכת אהבת עולם נכללת בק"ש ממש, ודוק). עיקר החידוש של הנשמות שיש השגה ורצוא בסוכ"ע וב"כולא קמיה".]. [עיקר הפסקה כאן זה האש שלמטה של הנה"א, והשאלה מה קורה עם הנה"ב כאן – שורפים אותו עד שנכלל בקדושה, מה שלא היה באהבה כמים, שפעלה רק חלישות] ונראה דבנה"ב פועל רק בחי' ביטול היש שז"ש בסש"ב שלא תתלבש בשום דבר הנאה כו' [לפי זה עיקר הישות זה נטית הדבר להתלבש, וברגע שמשהו לא מתלבש בלבושו הרגיל זה אומר שהיש שלו כבר התבטל], ובד"ה בפ' נסכים כ' ג"כ להסיר החמימות שבלבו כו' [דווקא כאשר אתה שורף אותו אתה גם מצנן אותו בעצם, וגם זה נכלל במושג בטול היש. החמימות באה דווקא מכח ה'תנועה' החזקה של נטית הנה"ב להתלבש בתענוגות בנ"א], ובכדי להפכו זהו ע"י בחי' אש שלמעלה הנ"ל [אש המנורה, שדווקא היא – שלמעלה מהתבוננות – פועלת אתהפכא לגמרי, והיא אמיתת האש, כרמוז בכך ש-מנורה עולה אש כנ"ל. אף על פי שכתוב ברוב המקומות שאתהפכא זה רק עבודת הצדיקים, אבל מי שעובד את עבודתו, דורש את ה' יום יום, כתוב במאמרי החסידות, ובפרט בקונטרס העבודה, זו דרגה שכל אדם יכול לשאוף אליה על כל פנים. שעל ידי התבוננות שה' ממכ"ע וסוכ"ע וכולא קמיה כל"ח יכול לזכות אחר כך לאש האמיתית של אהרן הכהן, אש שיורדת מלמעלה ומדליקה את הניצוץ "עד שתהא שלהבת עולה מאליה" (שלהבת = "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך").] (ואפשר כמו"כ הוא ג"כ ע"י הקדמת בחי' אש שלמעלה דנה"ב בברכת ק"ש כנ"ל [זה שלב לקראת אתהפכא, שמגיעים לשרש הנה"ב, שבשרש גם הנה"ב אוהבת את ה' ולא תענוגות העוה"ז. כלומר שאם יש הקדמה של הברכה הראשונה של ק"ש אז אח"כ הק"ש – שהיא עדיין בגדר אש המזבח – זה כבר כן פועל אתהפכא.]) ומ"מ ממ"ש בד"ה ונקדשתי נר' שזהו בבחי' אתהפכא והוא במדרי' השרפים שנשרף כל מהותם [הדרגה העליונה ביותר של האש שלמעלה של הנה"ב, וכפי שאנו מזכירים את אהבתם העצומה לה' מתוך התבטלות גמורה באמרם קדוש קדוש קדוש – כל קדוש הוא בחינת יקוד אש כנודע – בברכת ק"ש.] וכמ"ש במ"א, וגם מבואר שם בהביאור שזה מס"נ דק"ש [שזה כבר גבוה מעבודת השרפים, בחינת שירת הנשמות דק"ש שמעל לשירת המלאכים דברכה הראשונה שלפני ק"ש, והיינו מה שכתב לעיל שהאתהפכא יכולה להיות על ידי האהבה כאש, בחינת אש המזבח, האש שלמטה של הנה"א, אבל דווקא בהקדמת בחינת האש שלמעלה דנה"ב.]. ואין הענין נוגע כ"כ לכאן).